רש"י כותב (כז, ב) ששלשה מיני אבנים היו, שנים עשר בירדן, וכנגדן בגלגל, וכנגדן בהר עיבל. חידוש גדול ונפלא כותב על כך הגה"ק בעל חתם סופר זי"ע בספרו 'תורת משה':
ממשמעות הענין נראה, שבשתי הפעמים הראשונות, על האבנים בירדן ובגלגל, כתבו רק 'מקרא', ובפעם השלישית, בהר עיבל כתבו 'תרגום' בשבעים לשון, וכנגד זה תיקנו חכמים חיוב של 'שנים מקרא ואחד תרגום'.
הטעם שאת המקרא כתבו פעמיים ואת התרגום רק פעם אחת, כותב החתם סופר, כדי שלא להשוות את התרגום עם המקרא. כי במקרא יש מעלה שאין בתרגום, שהרי לשון המקרא כולל בתוכו ברמז כל דרשות חז"ל, וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, וכל סודות התורה, הכל כלול בתוך התורה שבכתב. מה שאין כן התרגום, שהוא מכיל רק את פשט התורה, ואין בו כל הסודות והרמזים הכלולים במקרא בלשון הקודש, לכן המקרא כפול מהתרגום!