אגדות רש"י

בס"ד

סיפורים רבים סופרו על רש"י הקדוש ברבות השנים. מהם שאכן תואמים לדמותו, נוף מולדתו וסביבת גידולו, אחרים חפים מדיוקים ומרבים לרש"י מסעות, נדודים, ומפגשים מסעירים חוצי יבשות וימים. וכבר נשתברו הרבה קולמוסים והתקיימו הרבה פולמוסים, אודות האותנטיות של כל אחד מהסיפורים בהשוואה לפרטים המעטים הידועים ואירועים ותיעודים היסטוריים חופפים. אנחנו לא באים להכריע או להעניק איזשהי גושפנקא, רק לספר שוב את הסיפורים הידועים, שמועברים מזה דורות ועידנים מאבות לבנים.

זקנו הארוך של אביו של רש"י

רבי יצחקי מטרוייש היה יהודי חשוב ונשוא פנים, תלמיד חכם ועובד ה' אך חשוך בנים. את אדרת פניו עיטרה זקן ארוך, רחב מימדים והיתה לו מין כיס מיוחד שהרכיב על צווארו ולתוכה קיפל את זקנו הארוך והרחב. 

חשב ר' יצחקי: מדוע עשה לי ה' זקן כה ארוך בשונה מכל שאר האנשים? אין זה כי אם שאכבדנו בו. מה עשה, היה פורס את זקנו ומנקה בו את ארון הקודש וספרי התורה שבה. היה מתאמץ בגופו, לכבד את האבק ולהעביר כל לכלוך מהארון והספרים, לפאר ולרומם בזקנו את בית ה'. 

לעת זקנתו נגלה אליו אליהו הנביא ובפיו בשורה, אתה עתיד להוליד בן שיאיר את עיניהם של ישראל בתורה ולכן תקרא את שמו שלמה, כי הוא יהיה מלך בתורה. עוד הבטיחו אליהו הנביא, שיבוא לברית וישמש בעצמו כסנדק לרך הנימול. וכך היה.

המרגלית שנזרקה למים

אביו של רש"י עסק בסחר זעיר ומכירת יין, פרנסתו היתה דחוקה והוא לא ראה ברכה גדולה במלאכתו. יום אחד בתקופה שבה מצב פרנסתו היה בכי רע אף מעבר לדלות הקבועה, נזדמנה לו מרגלית נדירה, אבן חן יקרה מאין כמותה.

שמעה של האבן שנפלה בחלקת ר' יצחקי, התגלגלה בכל טרוייש והגיעה אף לאוזניו של הבישוף המקומי. הוא מאוד רצה לרכוש אותה כדי שיוכל לפאר בה את הפסל – האליל – הניצב בכנסייה הנוצרית. 

אך ר' יצחקי השיב בסירוב לשליחי הבישוף, תחילה בנימוס ולבסוף בתקיפות ועקשנות, כשאלו נשלחו שוב עם מסרים מאיימים. הבישוף העלה עוד ועוד את הסכום שהוא מוכן לשלם בעד המרגלית היקרה ואילו ר' יצחקי עומד איתן בסירובו, הוא לא ימכור את המרגלית לבית התיפלה אפילו בעד כל הון דעלמא.

אך הבישוף לא הסכין לוותר כל כך מהר. הוא טווה תוכנית שלמה שגרמה לכך שר' יצחקי מצא את עצמו בעקבות תחבולות רמייה ועורמה, עומד על סיפונה של אונייה ששטה בעומק נהר הסיין. או אז על הספינה המתנדנדת בין זרמי הנהר, החל הבישוף להפעיל מכבש לחצים אדירים. ר' יצחקי הבין שהרשעים גמרו אומר להוציא ממנו את המרגלית אפילו באמצעים אלימים, הוא החליט להשיב להם כגמולם באותה מטבע.

הוא הוציא את המרגלית מנרתיקה, ניקה במטלית והחזיק אותה אל מול השמש, כביכול להתפעל שוב מנקיונה ויופי ליטושיה. אך הופ, האבן היקרה החליקה, היא נפלה מידו והתגלגלה בסיפון אל מעבר לדופן הספינה. היישר למצולות הנהר, אל תהום הנשייה. 

בעורמה הציג להם ר' יצחקי פנים אבלות כמי שחרב עליו עולמו והוא איבד את אוצרו, אך בליבו המתה השמחה על שזכה להכשיל את העסקה. כשהפיל בכוונה את המרגלית היקרה, על מנת שלא תפאר את הכנסייה.

יצאה בת קול ונתבדרה בין כותלי בית המדרש של טרוייש: הנה לך בן שיאיר עיני כל ישראל בתורה.

הכותל שנדחק וחקק צורת אשה

אימו של רש"י הייתה צדקת גדולה. עוד בטרם לידתו הייתה נוהגת לשחר אל בית הכנסת בשעת התפילות. שחרית וערבית הייתה פוסעת מתונות בין הסמטאות הצרות של מגורי היהודים, המוליכים לבית הכנסת הגדול של וורמייזא.

יום אחד בעודה עוברת דרך סמטה צרה במיוחד, הגיחה מאחוריה באורח פתע, מרכבה הדורה רתומה לסוסים אבירים. המעבר היה צר, לא היה מקום להסתלק לצדדים, אך לא היה נראה שהעגלון מתכוון לעצור בעד האשה היהודייה העומדת בדרכו. הוא הצליף את שוטו על גבי הסוסים, מדהיר ללא רחם את הכרכרה קדימה.

פרסות הסוסים ואופני המרכבה נקשו בעוצמה על אבני הרחוב. פחד מצמית אפף את אימו של ראש שכבר הרגישה את נהמות הסוסים נושפים בעורפה, עוד רגע קט והם ידרסו אותה. 

היא לא ראתה שום מוצא ובגודל לחצה ניסתה לדחוק את עצמה לקיר האבנים האיתן, שכמובן לא זז במאומה. עוד רגע נקף ובפתע פתאום התרחש נס נורא, בקיר האבנים נוצר שקע, קטן שמתאים במדויק למידותיה. 

כהרף עין נדחקה לתוך השקע, הכרכרה עברה וחייה ניצלו מהטרגדיה שכמעט והתרחשה. 

עד היום ניתן למצוא ברחוב היהודים של וורמייזא, את הסמטה הצרה האמורה עם השקע בצורתה שם אם רש"י חקוק בתוך קיר האבנים.