אני מהצדיקים הגדולים…

וְהִפְשִׁיט אֶת הָעֹלָה וְנִתַּח אֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ (ויקרא א, ו)

כאשר התכבד הגה"צ רבי חיים שמואלביץ זי"ע, ראש ישיבת מיר, להשמיע דברים בשמחת שבע ברכות, הוא קם והחל לומר כך: "אני אחד הצדיקים הגדולים בדור! אני אולי גדול הדור! אני תלמיד חכם עצום! אני מדקדק במצוות!"—

המשתתפים במעמד ששמעו את הדברים, חשו שלא בנוח, איך יתכן שהרב מדבר כך על עצמו, ורבי חיים המשיך בדבריו ואמר: 'אי אפשר לומר שיש לי רק מעלות, נכון שיש לי גם חסרונות, אבל באופן כללי אני באמת בסדר גמור…" וכאן סיים רבי חיים את דבריו ואמר בנימה מרטיטה: "כך כל אחד חושב לעצמו!—' 

בדרך זו מבאר בספר 'ערבי נחל' בשם הרה"ק רבי דוב בער המגיד ממעזריטש זי"ע, כל אחד יודע שיש לו חסרונות, אבל בכל זאת הוא מתגאה בלבבו, כי הוא מסתכל על התמונה כללית, ואומר לעצמו שבאופן כללי המצב שלו די טוב… על כך רומז הכתוב, 'וְהִפְשִׁיט אֶת הָעֹלָה' – אם רצונך להוריד מעצמך את רוח הגאווה העולה למעלה, העצה היא, לא להסתכל על עצמך במבט כולל מלמעלה, אלא 'וְנִתַּח אֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ' – תתחיל לעבור אבר אבר, מצוה אחר מצוה, אם ינתח אדם את מצבו לנתחי נתחים, הגאווה תסור ממנו מהר…