בין 'פֶּסֶל' ל'פְּסָל'

פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים (שמות לד, א)

נכנס פעם הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע לבית מדרשו, וראה חסידים מתוועדים יחד בשתיית יין-שרף. החסידים הבחינו על פני הרבי, שהוא אינו שבע-רצון ממעשיהם. נענה אחד מהם ושאל: הרי צדיקים הפליגו במעלת ההתוועדות יחדיו לאמירת 'לחיים', ומדוע אין דעת הרבי נוחה ממה שאנו עושים?

ענה הרה"ק מרוז'ין: אנו מוצאים בתורה תיבה אחת, בת שלש אותיות, שלפעמים הכוונה לדבר הקדוש ביותר, ולפעמים לחטא הגרוע ביותר. הכוונה היא למילה 'פסל', שבפרשת כי תשא היא מוזכרת בפסוק 'פסל לך שני לוחות אבנים', כלפי הלוחות הקדושות, ואילו בפרשת יתרו, היא מוזכרת כלפי החטא הגרוע ביותר של עבודה זרה, כאמור (שמות כ, ד) לא תעשה לך פסל. ומה ההבדל ביניהם? ההבדל הוא היכן נמצאת תיבת 'לך'! בפרשת יתרו נמצאת תיבת 'לך' בתחילה, לפני המילה 'פסל', כי אם אדם חושב תחילה על 'לך', ומעמיד בראש דאגותיו את הרצונות והתאוות שלו, זהו אכן פסל של עבודה זרה… אבל בפרשת כי תשא נמצאת תיבת 'לך' בסוף, אחרי המילה 'פסל', אם אדם אינו חושב תחילה על הנאת עצמו, הן לוחות קדושות… בכך ביקש הרבי לרמז, שאותו מעשה יכול לפעמים להיות קודש ולפעמים להיפך, הכל תלוי בכוונת העושה, אם כוונתו לשם שמים או לשם תאוותיו…