בדיני קרבנות היולדת נאמר בפרשת השבוע, שאם אין ידה משגת להביא כבש, עליה להביא שתי עופות, אחד לעולה ואחד לחטאת. כותב רש"י: 'לא הקדימה הכתוב אלא למקראה, אבל הקרבת חטאת קודם לעולה'.
הסדר הפוך?
והנה, בכל בוקר בתפילת שחרית אומרים אנו את פרשת הקרבנות, ויש הנוהגים לומר בכל יום גם את פרשת הקרבת עולה וחטאת ושאר הקרבנות. מקור הדברים בשלחן ערוך (או"ח סי' א, ה) שכתב המחבר: "טוב לומר פרשת העקידה וכו' ופרשת עולה ומנחה ושלמים וחטאת ואשם".
כשנעיין נבחין שהמחבר סידר כאן את סדר הקרבנות, תחילה עולה ורק לאחר מכאן חטאת. על כן תמה המגן-אברהם (סק"ח) מדברי רש"י בפרשת תזריע הכותב שיש להקריב את החטאת לפני העולה, ולמה שינה המחבר את הסדר?
יישובים שונים נאמרו במפרשים, ונציג את חלקם:
לא כל אחד חייב חטאת
המגן-אברהם שם מתרץ, משום שאין לך אדם שלא עבר על איסור עשה, כך שכל אחד מחוייב בקרבן עולה המכפר על עשה, אבל אמירת פרשת החטאת אינו מכפר אלא אם מחויב חטאת, ולא כל אחד חייב חטאת, ולכן יש להקדים לומר תחילה את פרשת העולה המכפרת. ובאמת אדם היודע שנתחייב חטאת, יאמר חטאת מקודם.
אמירה אינה כמו אכילה
אל שאלה זו נדרש גם הגאון רבי רפאל הכהן מהמבורג זצ"ל, בספרו דעת קדושים, הוא כתב לתרץ, על פי מה שאמרו חז"ל (פסחים נ"ט ע"ב) שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין, הרי שאכילה גם מעכבת את כפרה, והנה זה פשוט שהאמירה של פרשת הקרבן אינה נחשבת כאילו אכלו הכהנים, שהרי אין הכהן שבע באמירתו, ודווקא לגבי חלק גבוה שייך שהגיון לבנו ושיח שפתותינו נחשב לפני הקדוש ברוך הוא כאילו הקרבנו חלב ודם על המזבח. ואם כן, אמירת פרשת חטאת שלנו אינו מכפרת כפרה גמורה כמו חטאת בפועל, כי חסרה אכילת הכהנים, מה שאין קרבן עולה שנשרף כליל, יש לו בזמנינו מעלה שכפרתו שלימה יותר, ולכן יש להקדים את העולה.
הנסכים רק בקרבן עולה
מהלך מעניין ומחודש כותב בהגהות 'נתיב חיים' על המגן אברהם. אמת שהיה ראוי להקדים את החטאת לפני העולה, אבל אחרי קרבן עולה מוכרחים להזכיר גם את פרשת הנסכים (שהרי יחד עם קרבן עוולה הביאו נסכים), ומעתה אם יאמרו את פרשת העולה בסוף לאחר החטאת והאשם, אזי יהיה נראה כאילו פרשת הנסכים שהוא אומר אחרי העולה, שייך גם לחטאת ואשם, ובאמת בחטאת ואשם אין נסכים, לכן מקדימים את פרשת העולה והנסכים לפני פרשת החטאת והאשם.
בהקטרה – העולה קודמת
גם על שלחנו של הגאון רבי שלמה מווילנא זצ"ל עלתה שאלה זו, ואת היישוב לכך הוא כותב בספרו שו"ת בנין שלמה (או"ח סי' א'), שיש להבדיל בין זריקת הדם שבזה החטאת קודם לעולה, משום שהחטאת מכפרת, ובין הקטרת האברים שהעולה קודמת משום שהוא כליל. ומעתה בימינו שאין אנו מקריבים בפועל ממש, רק אומרים את פרשת הקרבנות, ובפרשה זו מוזכר גם עבודת זריקת הדם וגם הקטרת האברים, כך שבכל אופן אין אנו יכולים לעשות כפי הסדר, שהרי כל פרשה שנקדים יהיה בכך שינוי מהסדר, אם נקדים את העולה – הרי זריקת החטאת קודמת, ואם נקדים את החטאת – הרי הקטרת העולה קודמת, לכן העדיפו להקדים את קרבן העולה כפי הסדר הכתוב בתורה
כסדרם וכהלכתם
אגב, בבנין שלמה שם מביא בעניין זה רעיון יקר בשם אחיו הגאון רבי בצלאל מווילנא זצ"ל שפירש מה שתקנו לומר בתפלת המוספין "ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם", ולכאורה מדוע בתמידים אומרים את הביטוי 'כסדרם', ובמוספים את הביטוי 'כהלכתם', אלא משום שאת התמידים הקריבו באמת כפי הסדר הכתוב בתורה, אנו אומרים 'כסדרם', אבל במוספים של ראשי חודשים ומועדים שבתורה נאמר העולה מקודם, וההקרבה היתה שלא כסדר הכתוב, רק כפי שנמסר לנו בתורה שבע"פ דכל החטאת שבתורה קודמת לעולות, הלכך תקנו לומר ומוספים 'כהלכתם'.