בעל הטורים כותב על הפסוק בפרשת השבוע (שמות לח, כז) מְאַת אֲדָנִים לִמְאַת הַכִּכָּר כִּכָּר לָאָדֶן, שכנגד מאה האדנים תיקנו לברך מאה ברכות שבכל יום.
הוסיף וביאר הרה"ק בעל חידושי הרי"ם מגור זי"ע: כמו שהאדנים היו יסודות המשכן, כך מאה הברכות הם היסודות של המשכן הפרטי של כל יהודי. קדושת איש יהודי מבוססת על מאה הברכות, כי אדנים הוא מלשון אדנות, ובמאה הברכות מעידים שהקב"ה הוא אדון כל הבריאה.
אף נכדו של החידושי הרי"ם, הגה"צ רבי יהודה אריה לייב היינה זצ"ל, בספרו 'ליקוטי יהודה', הוסיף רמזים נפלאים: ששים אדני הנחושת שהיו בחצר המשכן, הם כנגד ששים הברכות הפותחות ב'אשר קדשנו במצוותיו וצונו'. ואילו חמשה אדני הנחושת שהיו במסך פתח המשכן הם כנגד חמש הברכות של 'אשר קדשנו במצוותיו' שמברכים בכל יום, הלא הם: א. 'על נטילת ידים'. ב. 'לעסוק בדברי תורה'. ג. 'להתעטף בציצית'. ד. 'להניח תפילין'. ה. 'על מצות תפילין'. כל הברכות הללו הם האדנים – היסודות להשראת הקדושה בכל יהודי!