רבנו יהודה ליוואי ב"ר בצלאל, המהר"ל מפראג, חי ופעל בפוזנן, ניקלשבורג, ולאחריה בפראג שבבוהמיה לפני כ־500 שנה, אך מצודתו היתה ועודנה פרושה בכל תפוצות ישראל ומרחבי עולם התורה.
המהר"ל איחד בגדלותו את כל סגולות ההנהגה ומקצועות התורה. הוא הנהיג עדה וקהילה קדושה, והדרכותיו היו כתבנית להעתקה בכל קהילות הגולה. הוא ניצב כארי בפרץ מול עלילות הדם המרושעות שהחלו לפרוח בימיו, גם פעל רבות לטובת היהודים אצל השליטים והכמרים. כמו כן כיהן כאב בית דין ועמד בראשות ישיבה גדולה. חיבוריו מקיפים את כל הענפים עם יסודות עמוקים ונשגבים.
ספרו הראשון שנדפס עוד בימי חייו בשנת ה'של"ח בפראג הוא 'גור אריה', חיבור מקיף שנסוב על פירוש רש"י לחמישה חומשי תורה.
וזהו נוסח השער לדפוס ראשון:
"לבאר פירושו לתלמידים המעיינים כי ראשון הוא פירושו לכל פי' לפרש הפשט גם כלול מתלמוד ואגדות מדרש רבות, מכילתא ספרא וספרי. גם לברר דבריו אם האמת אתו מה שהשיבו עליו הבאים אחריו, ולברר כל מה שבא בדבריו מדברי רז״ל – אם בהלכה לברר עומק ההלכה, ואם באגדה לבאר אותה על־פי סודה וטוב טעמה. ומן המאמרים הידועים שבאו בפירש״י ראיה על האחרים שכולם דברי חכמה ומום אין בהם, ובקצת מקומות להראות פי' במקרא או בתרגום יותר קרוב. עד שהחיבור הזה הוא נאות אף לגדול, והוא אריה בתורה וליניק וחכים גור בתורה. לכן שם חיבור הזה גור אריה, והוא טרוף יטרף כל פירוש זר ורחוק יביא עד הטריפה לא ישלם אותו כסף וזהב, וכל חפצי' לא ישוו בו כמו שאמר טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף".
מנוסח השער הזה ומסקירת הלומדים בספר נמצא שעיקר ביאורו של המהר"ל בא לפאר ולרומם את מאמרי חז"ל המובאים בפירוש רש"י, שהם מורים את הדרך בהבנת פירוש המקראות ובשל כך שם דגש לבארם ולהשוות את דוגמתם. נמצא שבא להעלות על נס את דברי פירושו על רש"י כשהם כחרכי הצצה, מורי הדרך וסוללי הנתיב למדרשי ואגדות חז"ל, שהם האורים והתומים לפשוטו של מקרא ולהבנת כל דברי התורה.