נאמר במכת ברד (ט, כ) הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים. נשאלת השאלה, הלא הם הכניסו את הבהמות לבתים בגלל שרצו להציל את ממונם, ומה צריך לכך להיות בכלל הירא את דבר ה'?
רעיון גאוני אמר ראש ישיבת קול תורה הגאון רבי שמעון משה דיסקין זצ"ל, על פי מה שחידש גאב"ד בריסק הגרי"ז זצ"ל, שההצלה בהכנסת הבהמות לבתים לא הייתה הצלה טבעית בגלל שהבתים הם 'מרחבים מוגנים' או מקלטים חסינים מפני פגיעת הברד, אלא שאחרי שה' אמר להכניס לבתים, אזי לא ירד כלל ברד במקום שיש בית.
לפי דבריו ניתן לחדש עוד, שלא היה צורך שיהיה כלל גג סגור ואטום לבית, אלא גם במקרה והיו בגג חלונות או קורות במרחק שלשה טפחים זה מזה, שנחשבים בהלכה כסתומים מדין 'לבוד', או שגם הקירות היו פתוחים לגמרי ונחשבים כסתומים לגמרי מדין 'גוד אסיק', גם הם הצילו את הבהמות ממכת ברד, כי סוף כל סוף על פי גדרי ההלכה הם נחשבים "בית", והרי הקב"ה הבטיח שכל מקום שנקרא בית לא ירד שם ברד.
הנה כי כן, ברור שצריך להיות בכלל 'הירא את דבר ה", להכניס בהמות לבית כזה החשוף ופרוץ בגג ובקירות, ולהאמין בה' שבית זה נחשב על פי התורה כבית ושם לא ירד ברד!…