על הכתוב בפרשת השבוע (בראשית טו, טו) וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, כותב רש"י: 'אביו עובד עבודה זרה והוא מבשרו שיבוא אליו?! אלא למדך שעשה תרח תשובה'.
על רבינו המהרש"א זי"ע מסופר, שכבר בימי ילדותו התפרסם כעילוי וחריף גדול, ניגש אליו תלמיד-חכם והקשה לו על דברי רש"י: כיצד למד רש"י מפסוק זה שתרח עשה תשובה? והלא יתכן שתרח נשאר ברשעותו, ובכל זאת הוא יהיה בגן עדן יחד עם בנו אברהם משום שאמרו חז"ל (סנהדרין קד, ב) 'ברא מזכי אבא' [אם הבן הוא צדיק, הוא מזכה את אביו שגם הוא יהיה בגן עדן].
ענה להם הילד בגאונות: כאשר נדייק נראה שהפסוק אומר 'ואתה תבוא אל אבותיך בשלום', אבותיך – לשון רבים, משמע שלא רק תרח אבי אברהם יהיה בגן עדן, אלא גם נחור אבי תרח, אף הוא יהיה בגן עדן יחד עם אברהם, ומהו זכותו של נחור? הרי אברהם מזכה רק לאב, ולא לסבא, אלא מכאן שתרח עצמו עשה תשובה, ובגלל שהבן מזכה אביו הוא יְזַכה גם את נחור להיות בגן עדן!…
שנים שעשו
ב'רש"י-ישן' על הפסוק (בראשית יז, כד) וְאַבְרָהָם בֶּן תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ בְּשַׂר עָרְלָתוֹ, כתוב: 'נטל אברהם סכין ואחז בשר ערלתו ורצה לחתוך, והיה מתיירא שהיה זקן, מה עשה הקב"ה? שלח ידו ואחז עמו שנאמר (נחמיה ט, ח) וכרות עמו הברית, 'לו' לא נאמר, אלא 'עמו'.
מה פשר הדברים שאברהם היה מתיירא בגלל שהיה זקן?
מבאר הגה"ק רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל בדרך חידוד נפלא: מובא בחז"ל (פרקי דרבי אליעזר, כ"ט) שאברהם מל את עצמו ביום כיפור, ויש לומר שלפיכך היה מתיירא למול עצמו אז, 'כי היה זקן' – כלומר שהיתה זו מילה שלא בזמנה, שאינה דוחה שבת ויום כיפור (עיין שבת קלג, א). מה עשה הקב"ה? שלח ידו ואחז עמו, כך הפכה היתה זו בגדר שנים שעשו מלאכה שפטורים!