בפרשת האזינו אנו למדים על זמן מיתתו של משה רבינו, כאמור (דברים לב, מח-נ) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וגו' וּמֻת בָּהָר. רש"י מסביר שהכתוב 'בעצם היום הזה' היינו בחצי היום, במראית אורו של יום.
האם מת משה בשבת?
בדברי רש"י מפורש שעלייתו של משה להר היתה בחצות היום, אולם לגבי שעת מיתתו מובא בטור בהלכות שבת (סי' רצב) שהיה זה בשעת מנחה, ולכן נהגו לומר בשבת במנחה צדוק הדין (פסוקי 'צדקתך'), וגם נהגו שלא לקבוע מדרש בין שתי תפילות, מנחה ומעריב של מוצאי שבת, משום חכם שמת כל בתי מדרשות בטילין, ומזה הטעם גם הנהיג רבנו תם שלא לקבוע אז סעודה.
אולם, מעיר הטור, יש מדרשים שלא מת משה בשבת אלא בערב שבת (ומקורו רא"ש פסחים פ"י, סי' יג).
איך אוכלים סעודה?
למעשה כותב הרמ"א, שנהגו שלא לקבוע דרשה בין מנחה למעריב, והמגן אברהם כותב שעיקר הקפידא הוא רק סמוך לערב, ולכן המנהג לדרוש קודם מנחה.
אך הפרישה כותב (סק"ה) שלפי המנהג הפשוט שאוכלים סעודה שלישית בין מנחה למעריב, מוכרח שלא חוששים לשיטה שמשה מת אז, וכשם שמותר לאכול סעודה מותר גם לדרוש דרשה.
שלא יעסקו בשיחה בטלה
גם המשנה ברורה (סק"ט) מביא בשם בעל תוספות יום טוב שראה לרבו מהר"ל מפראג כמה פעמים שדרש בין מנחה למעריב, וכותב המשנה ברורה: "ועל כן נראה דבזמנינו אין למנוע זה, כידוע שמצוי בעוונותינו הרבים באיזה מקומות שעוסקין אז כמה אנשים בבית המדרש בשיחה בטלה, ובודאי טוב יותר לשמוע אז דברי מוסר כדי שלא יבואו לזה".
בתוך סעודה שלישית
זאת ועוד, יש שכתבו (ראה ליקוטי מהרי"ח), שאם נמצאים בתוך סעודה שלישית, אין חשש מלדרוש בדברי תורה בתוך הסעודה, ועיקר הקפידא הוא רק לאלו שלא קובעים סעודה בשעה זו.