הַצִּוּוּי לַעֲשִׂיַּת הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו

פָּרָשַׁת תְּרוּמָה הִיא הָרִאשׁוֹנָה מִבֵּין חֲמֵשֶׁת הַפָּרָשִׁיּוֹת הָעוֹסְקוֹת בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו. בְּפָרָשָׁה זוֹ מַרְחִיב רַבֵּנוּ רַשִׁ"י הַקָּדוֹשׁ בְּפֵרוּשׁוֹ לִשְׁפֹּךְ אוֹר וּלְבָאֵר הֵיטֵב אֶת צוּרַת הַבְּנִיָּה, הַמִּדּוֹת הַמְּדֻיָּקוֹת, וּפֵרוּט הָרְכִיבִים מֵהֶם יִצְּרוּ וְהֵקִימוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן וְהַכֵּלִים. 

נוֹשְׂאֵי הַפָּרָשָׁה:

תְּרוּמוֹת לַמִּשְׁכָּן \\ הָאָרוֹן וְהַכַּפֹּרֶת \\ הַשֻּׁלְחָן וְלֶחֶם הַפָּנִים \\  הַמְּנוֹרָה  \\ יְרִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן \\ קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן \\ הַפָּרֹכֶת וּמָסַךְ הַפֶּתַח \\ מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת וְכֵלָיו \\ קַלְעֵי הֶחָצֵר.

א. 13 תרומות

בני ישראל הצטוו לעשות לשם ה' 'משכן' – בית של קדושה. לצורך המשכן וכליו ובגדי הכהונה לקחו תרומה מכל יהודי בעל רצון טוב, 13 סוגי תרומות: א. זהב. ב. כסף. ג. נחושת. ד. צמר צבוע בתכלת, או בארגמן, או בתולעת שני. ה. פשתן. ו. שְֹעָרות עיזים. ז. עור איל צבוע אדום. ח. עור תחש. ט. עצי שיטים. י. שמן זית זך. יא. בשמים לשמן-המשחה ולקטורת. יב. 2 אבני 'שוהם' עבור כתפות האפוד. יג. 12 אבנים לחושן.

ב. פרצוף תינוק

הארון, בו הונחו לוחות הברית, היה מורכב משלשה ארונות, זה בתוך זה, האמצעי  עשוי עץ, והפנימי והחיצון עשויים זהב. לארון החיצוני יצקו טבעות זהב, בהם הוכנסו בדי עץ מצופים זהב. בראש הארון היה זר, כסימן לכתר תורה.

כמכסה לארון עשו כפורת זהב, ממנו יצאו, כגוש זהב אחד, שני כרובים כפרצוף תינוק עם כנפיים מסוככות על הארון. כשדיבר ה' עם משה, עבר הקול בין הכרובים.

ג. קערות ברזל

לשלחן, שנעשה מעצי שיטים מצופים זהב, היו ארבע רגליים. עליו – הונח דף עץ. סביב לו – מסגרת עץ. בראשו – זר זהב כסימן לכתר מלכות. בצדדיו – טבעות זהב לבדים. 

בכל ערב שבת אפו בקערות ברזל 12 'לחמי-הפנים'. לאחר האפייה הועברו הלחמים לקערות זהב, שם עמדו עד להנחתם על השלחן ביום השבת. בין הלחמים שעל השלחן הונחו חצאי קנים להכניס אוויר ולמנוע עיפוש, חצאי הקנים נתמכו על עמודים שעמדו מצדי השלחן. מעל הלחמים הניחו שתי כפות מלאות לבונה.

ד. מנורת אש

בהר סיני ציווה ה' למשה לעשות מנורה, וכשהוא התקשה בעשייתה, הראה לו ה' מנורת אש. בזמן עשייתו, הורה לו ה' להשליך זהב לאש, ומאליה נעשתה המנורה.

כל המנורה נעשתה גוש אחד זהב טהור ולא בהלחמת חלקים. מהקנה האמצעי יצאו ששה קנים, ועליהם פרחים, כפתורים, וגביעים. המנורה, עם כליה ['המלקחיים', לסידור הפתילות, ו'המחתות', לגריפת אפר הפתילות], נעשו מזהב במשקל כולל של 'ככר-קודש'.

ה. אריה ונשר

שלשה כיסויים היו בגג המשכן: א. 'יריעות המשכן' שנראו בתוך המשכן, ונעשו מבד אשר נארג בו מצד אחד צורת אריה ומצד שני צורת נשר. היריעות נעשו מכמה חלקים שנתפרו יחד לשני מארגים, והמארגים חוברו בקרסי זהב. 

ב. מעליהם – יריעות גדולות יותר, עשויות משערות עיזים. ג. מעליהם, גג עשוי עורות אילים ותחשים.

ו. נטיעת יעקב

קירות המשכן נעשו מקרשי עצי-שיטים, שנטע יעקב במצרים. כל קרש נתחב בשני אדני כסף. בנוסף, בגובה הקרש חרצו חריצים, בהם נתחבו טבעות זהב לחבר את הקרשים.

בריח תיכון עבר בכל הקרשים בנקב שהיה בעובי הקרש. בנוסף, היו ארבעה בריחים על הצד החיצוני של כל קיר. הבריחים נתחבו בתוך חצאי קנים עשויים זהב.

ז. מוט על הווים

כמו פרגוד החוצץ בין העם למלך, כך לפני קודש הקדשים, נתלתה הפרוכת. בראשה נכרך מוט, ובאמצעות המוט תלו את הפרוכת על הווים שבלטו מארבעת העמודים. גם בפתח המשכן עמדו חמשה עמודים, עליהם נתלה 'מסך הפתח'.

ח. המזבח והכבש

בחצר, עמד מזבח עשוי לוחות עץ מצופים נחושת, ותוכו מלא בעפר. לפני המזבח עמד הכבשׁ בו עלו למזבח [פרטי המזבח במסגרת].

ט. יריעת נקבים

חצר המשכן הוקף גדר של עמודים מחושקים חוטי כסף, ובראשם וו עשוי כסף. על ווי העמודים נתלו יריעות קלועות במעשה נקבים. כל כלי העבודה למשכן, וכן היתדות שנתחבו בקרקע למען לא ינועו היריעות והקלעים ברוח, כולם עשויים היו מנחושת.