הַתְרָאוֹת לְפַרְעֹה וְשֶׁבַע מַכּוֹת

פרשת וארא עוסקת בשנה האחרונה בה היו ישראל במצרים. עם התקרבות הגאולה ממצרים, באים משה ואהרן אל פרעה להתרות בו שישלח את ישראל, אולם גם אחרי שבע מכות הוא עדיין מכביד לבו ואינו משלחם.

נושאי הפרשה:

הבטחה לגאולת ישראל // צירוף אהרן למשה // משפחות ראובן שמעון ולוי // ייחוס משה ואהרן // הפיכת המטה לנחש לפני פרעה // מכות דם, צפרדע, כינים ערוב, דבר, שחין וברד.

חשבון קט"ז שנות השעבוד 

כפי העולה מידיעת שני חיי לוי 

(על פי רש"י וריב"א שמות ו, טז) 

נא לא לעצב את זה כטבלה – אלא כקוביות עם חץ שמחבר בין אחד לשני לפי הסדר הזה

א. הנהגה בנחת

כתשובה לשאלת משה לפני ה' 'למה הרעותה לעם הזה?', ענה לו ה' בתוכחת מוסר, שהאבות לא הרהרו אחר מידותיו, וכי בוודאי הוא יגאל את ישראל ויביאם לארץ. 

משה מעביר את הדברים לישראל, אך עקב מצבם הדחוק, לא היו מסוגלים להאמין לבשורה משמחת כזו. משה טוען לפני ה' שהוא ערל שפתיים ואינו יכול לדבר לפרעה, ולכן מצרף ה' את אהרן לדבר בשמו, ומצוה להם להנהיג את ישראל בנחת ולכבד את פרעה.

ב.  נישואי הצדיקים

הכתוב מפרט את צאצאי שבט לוי. בין השאר מוזכר גם הנישואין של עמרם ויוכבד, ואהרן ואלישבע, ואלעזר עם נכדת יתרו. אגב כך מזכיר הכתוב גם את סדר ייחוסם של השבטים ראובן ושמעון.

ג. המקל הבולע

כאשר משה בן 80 שנה ואהרן בן 83, הם הלכו לפרעה, וטרם הליכתם הודיע ה' להם שהוא יכביד את לב פרעה, במטרה להביא מכות על מצרים.

פרעה מבקש מהם להראות מופת, ואהרן משליך את מקלו שנהפך לנחש. חרטומי פרעה גם עושים כך, אבל הנחש של אהרן שחזר להיות מקל, בלע את מקלותיהם. 

ד.  חפירות בנילוס

לפני כל מכה התרה משה בפרעה שלשה שבועות, והמכה נמשכה שבוע. בכל מכה הבטיח פרעה לשחרר את ישראל, וכשחזרה הרווחה, שוב הכביד לבו. 

לקראת מכת דם נשלח משה בבוקר להתרות בפרעה בלכתו ליאור. בהגיע העת נטה אהרן את ידו על היאור, וכל מי מצרים נהפכו לדם והדגים מתו, כשהמצריים חפרו סביב לנילוס במטרה למצוא מים.

ה.  ערמות פגרים

במכת צפרדע, יצאה מהיאור צפרדע אחת, ולאחר שהמצריים הכו בה, היא התיזה נחילי צפרדעים שנכנסו בתנורים ובבצק, ועל המיטות, ואף בתוך המעיים. פרעה ביקש ממשה ואהרן שיתפללו להסרת המכה, וכשמשה שאל מתי יסורו הצפרדעים, ענה פרעה: מחר. בתום המכה מתו הצפרדעים, והמצריים ערמו מהם ערמות פגרים שהעלו סרחון.

ו.  יצור קטן

במכת כינים, הכה אהרן במטהו בעפר שהפך לכינים שעלו על האנשים והבהמות. החרטומים לא הצליחו להוציא כינים, כי אין השדים שולטים על יצור פחות משְׂעוֹרָה, ומודים כי אצבע אלקים היא. 

ז.  נחשים ועקרבים

במכת ערוב הביא ה' על המצרים תערובת חיות ונחשים ועקרבים. לאחר המכה מציע פרעה שיקריבו קרבנות במצרים, אך משה ענה שלא נכון לשחוט את אליל מצרים, נגד עיניהם. פרעה הסכים לפי שעה לשחררם בתנאי שלא ירחיקו ללכת, אך לאחר מכן חזר בו.

ח.  בהמות בבית

יום לפני מכת דֶבֶר, אמר משה לפרעה: 'מחר בעת הזאת יבוא מכת דבר'. למחרת בשעה זו מתו כל בהמות מצרים שהיו בשדות, וניצלו הבהמות שהיו בבית. 

ט.  גחלי כבשן

במכת שחין נטל אהרן מלוא חופניו אפר של גחלי-כבשן, והכניסו אל ידו האחת של משה, שזרקו על מצרים. האפר התפזר בכל הארץ והעלה שחין על האדם והבהמה.  

י. שריטה בכותל

יום לפני מכת ברד, שרט משה שריטה בכותל במקום זריחת החמה, ואמר לפרעה: מחר כשתגיע החמה לשריטה זו, תבוא מכת ברד. למחרת, הגביה ה' את משה רבינו מעל השמים, ושם נטה משה ידו על השמים, ומשמים החלו להגיע קולות וברד, כאשר האש והמים עשו שלום ביניהם, והאש התלקחה בברד. האנשים והבהמות שבשדות נהרגו, והאילנות והעשבים נשברו, מלבד החיטים והכוסמת שהיו רכים, או שנעשו להם פלאות ולא נשברו.