בפרשת השבוע, פרשת שמיני, אנו לומדים על איסור אכילת בעלי חיים טמאים, ובין השאר מוזכר גם שמו של החזיר.
פולמוס נרחב בעניין זה מצינו בספרי הראשונים והאחרונים סביב מה ששגור בפי העולם בשם המדרש: "למה נקרא שמו חזיר? – שעתיד הקב"ה להחזירו לישראל לעתיד לבוא".
מה המקור למדרש?
אודות מקורו של מדרש זה, כותב בספר הקדוש בני יששכר (חודש אדר, מאמר ז', אות ב'): "הנה מרגלי בפומיה דאינשי שעתיד חזיר ליטהר, הן אמת לא נודע מקומו איה, כי לא נמצא במדרשי חז"ל שבידינו", עכ"ל. בהמשך דבריו שם כתב שיתכן שהכוונה לעתיד לבוא רק בשעת המלחמה כשיכבשו את ארץ ישראל, כעין המובא בגמרא (חולין יז.) שבשעת כיבוש ארץ ישראל הותר לישראל לאכול קדלי דחזירי.
ואילו בספר נפש חיים להגר"ח פלאג'י זצ"ל (מערכת ח' אות ה') כתב שמקור הדברים במדרש שוחר טוב (קמ"ו, ד') שמבואר שם שלא רק החזיר יהיה מותר לעת"ל אלא כל הבהמות הטמאות יהיו מותרים, וז"ל המדרש: "ה' מתיר אסורים כל הבהמה שנטמאה בעולם הזה מטהר אותה הקב"ה לעת"ל, וכו', ולעתיד לבוא הוא מתיר כל מה שאסר"..
על כל פנים, רבים תמהו איך שייך לומר שעתיד ליטהר אכילת החזיר, והרי אחד מעיקרי האמונה הוא ש"זאת התורה לא תהא מוחלפת".
הכוונה למלכות אדום
אנו מוצאים בכך כמה מהלכים בראשונים ובאחרונים
הריטב"א (קידושין מט:) כתב שאין כוונת המדרש להתיר אכילת בשר חזיר אלא הכוונה למלכות אדום, המשולה לחזיר, שלעתיד לבוא תימסר בידינו. כעין זה כותב רבנו בחיי בפרשת השבוע (ויקרא, יא, ז) שאין הכוונה כפשוטו על בשר החזיר אלא על 'הכוח שלו שהוא מיצר לישראל, ולעתיד ישוב עם שאר כל הכוחות לעזור ולתמוך לישראל", וכך כתב גם הריקאנטי (פרשת שמיני, דף קלז ע"ג).
וכן כתב גם החתם סופר (תורת משה פרשת ראה) אלא שהוסיף שם דמכל מקום אין המדרש יוצא מידי פשוטו שיהיה מותר לעת"ל לאכול הדבר אחר, עיי"ש.
מעדנים בטעם חזיר
ביאור נוסף בעניין זה כתב בשו"ת הרדב"ז (ח"ב סימן תתכ"ח) וז"ל: "שלעתיד לבוא יהיו ישראל אוכלים משמנים כאילו הותר להם בשר חזיר, אבל לא שיותר להם בשר חזיר ח"ו", עכ"ל.
החזיר יקבל סימני טהרה
ביאור מחודש בנושא כתב האור החיים הקדוש בפרשת השבוע (ויקרא, יא, ז) וזל"ק: "והוא גרה לא יגר – פירוש, תנאי הדבר כל זמן שהוא לא יגר, אבל לעתיד לבוא יעלה גרה ויחזור להיות מותר, ולא שישאר בלא גרה ויוּתר, כי תורה לא תשונה, עכלה"ק. והיינו שהתורה כתבה תנאי באיסור אכילת החזיר כל זמן שאינו מעלה גרה, אבל לעתיד לבוא שיעלה גרה יהיה ממילא מותר, אבל התורה לא נשתנה.וראה גם בחתם סופר (תורת משה, פרשת שמיני) שכתב שלעת"ל יהיה לחזיר סימני טהרה ולכן יהיה מותר באכילה.
כעין זה כתב גם הרמ"ע מפאנו זי"ע בעשרה מאמרות (מאמר חיקור הדין, ח"ב פי"ז) וזל"ק: "ולעתיד לבוא ה' מתיר אסורים, שישלים לקצת מבעלי החיים סימני טהרה וכו'" עכל"ק.
היוצא מהטמא – טמא
על דברים אלו של האור החיים הקדוש, היו שהקשו, שאף אם לעתיד יהיה לחזיר סימני טהרה, עדיין איך יהיה מותר לאוכלו, והרי ההלכה היא "כל דבר היצא מן הטמא – טמא", כלומר שבהמה טמאה שהולידה בהמה טהורה, אסור לאכול את הוולד, מאחר שהוא יוצא מן הטמא, ומעתה מה יועיל לנו שהחזיר יקבל סימני טהרה והרי סוף כל סוף הוא נולד מבהמה טמאה.
תירוץ נאה על תמיהה זו כותב בשו"ת גנזי יוסף (סימן מ"ז), על פי מה שכתב המקור חיים (סי' תסז) דכל דבר איסור שנשתנה מברייתו מותר, ולפי"ז מתורץ לנכון, שכיון שיקבל החזיר סימני טהרה ממילא הוי ברייה חדשה ופנים חדשות באו לכאן, ואין עליו דין של יוצא מן הטמא.
אמנם בפרדס יוסף (שמיני, סח) כתב לחדש, שאכן לא יהיה מותר באכילת החזיר לעתיד לבוא רק הדור השני, כלומר, שרק אותו חזיר שנולד מחזיר שיש בו כבר סימני טהרה יהיה מותר באכילה, וזאת על פי מה שחידש שם דאף שהיוצא מן הטמא טמא, מ"מ דבר "היוצא מן היוצא" אינו טמא, עיי"ש שהרחיב בזה.