בכל תפוצות ישראל קוראים ולומדים בשבוע זה את פרשת קרח; בשבוע הבא – את פרשת חוקת; אחריה – פרשת בלק; ובשבוע שלאחר מכאן – יחברו יחדיו את שתי הפרשיות מטות-מסעי.
פרשת 'ויסעו מקדש'
אולם עד לפני כשלש מאות שנה, נהוג היה בקרב יהודי תימן, שלא לחבר לעולם את הפרשיות מטות-מסעי, אלא בשבת זו היו מחברים וקוראים את פרשת קרח עם חצי פרשת חוקת, והיו מסיימים את הפרשה בפסוק (במדבר כ, כא) וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו, ובשבת הבאה היו קוראים את החצי השני של פרשת חוקת יחד עם כל פרשת בלק, כשהיו מתחילים את הקריאה בפסוק (במדבר כ, כב) וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ.
סידור הרס"ג
המקור לצורת חלוקה מעניינת זו, הוא ב'סידור רבינו סעדיה גאון', שם יש פירוט של חלוקת פרשיות התורה, ומוזכר בו שיש לקרוא 'פרשה-וחצי', דהיינו בשבת אחת קרח וחצי חוקת, ובשבת שלאחריה חצי חוקת ובלק. [אגב יצויין מנהג נוסף מעניין, המובא באבודרהם (סדר הפרשיות) שבחלק מהשנים היו מחברים יחד את הפרשיות 'שלח-קרח' וקוראים את שתיהן בשבת אחת].
שני צדיקים בשבת אחת
כמה וכמה טעמים נאמרו בפי חכמי תימן למנהג זה שלא לחבר לעולם את פרשיות מטות-מסעי, ובמקום זה לפצל את פרשת חוקת לשני חלקים:
(א.) בסידור עץ חיים למהרי"ץ (רבי יחיא צאלח זי"ע) כתב, שלא רצו לקרוא את כל פרשת חוקת בשבת אחת, כדי שלא לצער את הציבור בהזכרת פטירת שני צדיקים בשבת אחת, אהרן ומרים, לכן בשבת אחת קוראים את החצי הראשון של חוקת, בו מוזכרת מיתת מרים, ובשבת הבאה קוראים את מיתת אהרן.
(ב.) בסידור 'מהר"י וַנַה', מחכמי תימן, נתן טעם דחוק, משום שהחצי הראשון של פרשת חוקת קשור לסוף פרשת קרח, כי בפרשת חוקת לומדים על פרה אדומה המטהרת טמאים, ובסוף פרשת קרח כתוב 'ואל הלוים תדבר', והלויים הם קדושים וטהורים. (ג.) בספר 'סערת תימן' כתב, שלא רצו להטריח את הציבור בקריאת פרשיות ארוכות, ולכן חיברו חצי פרשת חוקת עם פרשת קרח שפסוקיה מועטים. (ד.) כדי לא להקדיש סדרה מיוחדת לפרשה שנושאה רק בלק ובלעם, ובפרט שהיא מסיימת בקלונם ובכשלונם של ישראל בעצת בלעם, וגם לא רצו להתחיל פרשה בשמו של גוי בפסוק 'וירא בלק'.
חצי מלאך
למעשה, זה כמה מאות שנים שמנהג זה התבטל בתימן, כפי שמציין מהרי"ץ בעץ חיים, שלאחרונה ביטלו מנהג זה של חיבור קרח עם חצי חוקת, אלא מחברים את חוקת-בלק (אבל לא את מטות-מסעי). מהרי"ץ שם מביא שם טעם למנהג החדש, משום שלכל פרשה ופרשה ממונה מלאך אחד, ולא רצו לחלוק פרשת חוקת לשתי שבתות, כדי שלא יהיה מלאך הפרשה תלוי ומופסק עד שבת שנייה…
עירוב פרשיות
בדומה לכך יש שכתבו, שטעם ביטול המנהג הוא אחר שהתגלה להם דברי הזוהר הקדוש (ויקהל דף רו, ב) שם הזהירו: 'ולא יפסיק תיבות של פרשה השייכות לשבת זו בפרשה אחרת… כיון שנגמרו לפסוק כל הפרשיות של כל השנה, התעטרו כל הפרשיות לפני הקב"ה, וכל פרשה אומר אני משבת פלוני… ואסור לערב אלו באלו, ולא להכניס מרכבה במרכבה, אפילו כמלא נימא'.
קשר בין הפרשיות
ובעיקר הטעם שהם מעדיפים את חיבור חוקת-בלק על פני מטות-מסעי, כתב שם הטעם, כי לפרשיות חוקת ובלק יש קשר הדוק, שהרי בסוף פרשת חוקת נכתב מה שעשו ישראל לאמורי, ובכך עוסקת תחילת פרשת בלק, מה שאין כאן הפרשיות מטות-מסעי שאינן קשורות זו לזו.
המנהג כיום
כאמור, בימינו כמעט אין מי שנוהג את המנהג הקדום לקרוא בשבת זו חצי פרשת חוקת (למעט אצל הדרדעים). אמנם המתפללים בנוסח 'בלדי' קוראים בימינו חוקת-בלק יחד, ואילו המתפללים בנוסח 'שאמי' קוראים פרשת בלק בפני עצמה, ומחברים מטות ומסעי כמנהג רוב העולם.
אריכות דברים אודות בירור מנהגי הקהילות השונות בתימן, האריך בספר 'אורן של חכמים' (ח"א סימן ט-יב), שם בירר כמה שאלות הנוגעות אצלם למעשה, כגון: מה הדין במי שנמצא בבית הכנסת בו קוראים פרשה אחרת, שלא כפי הנהוג בקהילתו, האם יצא ידי חובת קריאת התורה, ועוד שאלות.
מנהג ארם צובא
לעומת המנהג העתיק בתימן לחבר את פרשת קרח רק עם חצי פרשת חוקת, מגלים אנו מנהג עתיק אחר, אותו נהגו ב'ארם-צובא', לחבר את כל שתי הפרשיות 'קרח-חוקת' בשלמותן. מנהג זה נהוג אצלם בין באותן שנים (כאשר יום טוב שני של שבועות חל בשבת), בהן נוהגים בכל הקהילות בחו"ל לחבר את הפרשיות 'חוקת-בלק', הרי בארם-צובא נהגו לקרוא יחד את שתי הפרשיות 'קרח-חוקת'. לא עוד, אלא גם בשנה רגילה בו נהוג ברוב הקהילות לחבר את הפרשיות מטות-מסעי, הרי בקהילות ארם-צובא, מחברים את הפרשיות 'קרח-חוקת'. מנהגים אלו נשמרים אצלם עד היום (ספר דרך אר"ץ, עמוד ס"ב).