בפרשת השבוע נאמר לגבי קרבן תמיד (במדבר כח, ד) אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר. ובהמשך כתוב (פסוק ט) וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים. כותב הרמ"א בשולחן ערוך (או"ח סי' רפא, א): 'ונוהגים שבשבת מאחרין יותר לבוא לבית הכנסת מבחול, משום דבתמיד של ימות החול נאמר 'בבוקר', ואצל שבת נאמר 'וביום השבת' דמשמע איחור'. ובמגן אברהם הלשון: 'מצוה לאחר שחרית'.
שינה בשבת תענוג
סיבה נוספת לקום בשעה מאוחרת יותר בשבת, כותב הלבוש, וז"ל: 'בשחר משכימין לבית הכנסת, ויש אומרים שאין צריך להשכים כל כך כמו בחול, שזה ג"כ מתענוגי שבת הוא'.
זמן ק"ש ותפילה
אולם כבר הזהירו הפוסקים (שלחן ערוך הרב; משנה ברורה) שאף המאחרים להתפלל, צריכים להיזהר מאד שלא לעבור זמן קריאת שמע ותפילה. ואמנם היו קהילות שהקילו בשבת לסמוך על זמן תפילה מאוחר יותר, אך "אין לו להקדש אלא מקומו ושעתו", בכל מקום על פי הוראת רבותיהם.
וותיקין בשבת
עם זאת יש לציין, מה שכתב המשנה ברורה (סק"א) שמדברי רש"י (מגילה כג:) משמע שגם בשבת מצוה למהר לקרוא קריאת שמע כותיקין, וכן דעת הטור ועוד ראשונים שבשבת יש להשכים להתפלל בהשכמה. ואכן כך נהגו ונוהגים בימינו בהרבה קהילות אשכנז להשכים ולהתפלל גם בשבת כוותיקין עם הנץ החמה (ראה פסקי תשובות סי' רפ"א הערה 11), וכן הוא מנהג התימנים (שלחן ערוך המקוצר, או"ח סי' נח), וכן מנהג הספרדים בפרט בימות החורף לקום בשבת בעוד ליל לשירת הבקשות.
הלכה למעשה:
לדעת הרמ"א יש להתפלל בשבת בשעה מאוחרת יותר מימות החול, אך יש להיזהר שלא להפסיד זמן ק"ש ותפילה. ויש קהילות המתפללים גם בשבת כוותיקין עם הנץ החמה.