בפרשת השבוע אנו לומדים את מצות (ויקרא כה, מג) לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ. והנה בהרבה בתי כנסיות ובתי מדרשות נהוג לתלות מודעת בקשה מהלומדים להחזיר את הספרים למקומם בארון הספרים, בצירוף אזהרה שמי שאינו עושה כך עובר על איסור לאו מן התורה 'לא תרדה בו בפרך', כשהוא גורם לגבאי בית הכנסת לעבוד קשה ולאסוף את ספרי הלומדים.
הגבאי אינו עבד עברי
בשנת תשי"ז כשפרסמו המעוררים מודעה כזו, יצא הגאון רבי בן ציון רחלזון זצ"ל, מרבני חיפה, ומתלמידי החפץ-חיים, נגד פרסום מודעה זו, וטען שהלאו של 'לא תרדה בו בפרך' נאמר רק בעבד עברי, כפי שדרשו בספרא 'בו – ולא בן חורין' (והובא במגן אברהם סימן קסט, א), ובימינו אין דין עבדי עברי.
בדבריו הוא מתייחס לדברי רבינו יונה בשערי תשובה (שער ג אות ס) הכותב שכל אדם המכריח את חבירו לעשות לו מלאכה נגד רצונו עובר באיסור לא תרדה בו בפרך, וכותב הרב רחלזון שרבינו-יונה מתכוון רק ממידת חסידות ולא מעיקר הדין.
איסור דאורייתא
לעומת זאת, הגאון רבי בנימין יהושע זילבר זצ"ל ענה לו במכתב (נדפס בספר ארחות חיים להרא"ש, מהדורת תשי"ז, בסופו, מדור עיונים), שבוודאי יש גם בימינו אצל כל אדם איסור דאורייתא של 'לא תרדה בו בפרך', ודברי רבינו יונה הם מדינא ולא ממידת חסידות.
ראוי להיזהר היום
ואילו בנו, הגאון רבי יחיאל אברהם זילבר זצ"ל, בספרו בירור הלכה (או"ח ח"ב סימן קנו) מאריך בעניין זה, ומביא מה שכתב בספר החינוך (מצוה שמ"ו) לגבי איסור לא תרדה בו בפרך: "ואע"פ שאינה נוהגת בזמן הזה, לפי שאין קנין עבד עברי נוהג, מ"מ ראוי לו לאדם להזהר בענין זו המצוה גם היום, בהיות עניים בני ביתו ולהזהר בה הרבה".