מהפסוק בפרשת השבוע (שמות טו, ב) זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ, דרשו חז"ל (שבת קלג, ב) התנאה לפניו במצות; עשה לפניו סוכה נאה, ולולב נאה, ושופר נאה, ציצית נאה וכו'.
כיבוס הטלית
כך מביא המשנה ברורה להלכה (סימן כד, סק"ט): 'מצוה לעשות טלית נאה וציצית נאה, והוא הדין כל המצות צריך לעשותן בהידור בכל מה דאפשר, שנאמר זה א-לי ואנוהו'.
לאור זאת, כותב בעל כף החיים (סק"ג) שחלק ממצות 'זה א-לי ואנוהו' יש להקפיד שהטלית תהיה תמיד מכובסת ונקיה, ותהיה נאה ולא קרועה.
דווקא ישן!
אולם מובא על הט"ז זי"ע ועוד מגדולי ישראל שסירבו ללבוש טלית חדשה, וחיבבו ללבוש דווקא טלית ישנה ובלתי מכובסת, שניכר עליה הרושם של עבודת התפילות, ואמרו שאדרבה זהו הנוי של הטלית שרואים שהתפללו עמה, כעין דברי החתם סופר (סוכה לו, א) שאתרוג שהשתנה מראהו מחמת משמוש הידיים בשעת מצווה – זהו הנוי שלו!
אך פשוט שגם לדבריהם יש ליזהר שלא תהיה הטלית קרועה או מלוכלכת בכתמי מאכל וכדו', כפי שהזהיר בפלא יועץ (ערך ציצית) "צריך ליזהר לקיים זה א-לי ואנוהו בטלית נאה, שאם מלובש בגדים נאים והטלית קרוע ובלוי הלא יבוש בעוה"ז ויכלם לעוה"ב וכדי בזיון וקצף".
לצאת לשוק
מרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א בתשובות והנהגות (כרך ג, סימן ז) כותב שיש משום 'ביזוי מצוה' בטלית שאינו נקיה. זאת ועוד, שאם הטלית-קטן מוכתמת ומלוכלכת יש בזה חשש הלכתי נוסף, כיון שאדם מתבייש לצאת לרחוב עם טלית מוכתמת, ונפסק בהלכה (או"ח סי' טז) שאין יוצאים בטלית שאדם אין יוצא עמו לשוק.
הלכה למעשה:
הטלית גדול והטלית קטן צריכים להיות נאים ולא קרועים, ונקיים מלכלוכים. ויש מגדולי ישראל שחיבבו להתפלל בטלית-גדול ישנה שניכר שהתפללו בו כי זה הנוי שלו.