האם יש בתורה מילים בשפות אחרות?

את הפסוק בפרשת השבוע (דברים כא, יד) לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ, מפרש רש"י הקדוש: 'לא תשתמש בה, בלשון פרסי קורין לעבדות ושימוש, עימראה', עכ"ל. גם בהמשך הפרשה מוזכרת מילה זו בפרסית, בפסוק (כד, ז) כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְעַמֶּר בּוֹ.

בארמית, בפרסית, ובאפריקאית

במרחבי התורה אנו מוצאים עוד פעמים רבות שרש"י כותב על מילים מסוימות בתורה שהן מילים בשפות אחרת, ונזכיר חלק מהם:

א. בפסוק (דברים ו, ח) "והיו לטוטפות בין עינך",  מסביר רש"י, שתיבה זו מורכבת משתי תיבות מלשונות העמים, "טט" – פירושו 'שתים' בשפת מדינת כתפי, ו"פת" -פירושו 'שתים' בשפת בני אפריקי. (ראה סנהדרין ד, ב).

ב. בפסוק (בראשית לב, כה) ויאבק איש עמו: "ולי נראה שהוא לשון ויתקשר, ולשון ארמי הוא, בתר דאביקו ביה, ואבק ליה מיבק, לשון עניבה". 

ג. בפסוק (בראשית מא, ח) חרטומי מצרים: 'הנוחרים בטימי מתים, ששואלים בעצמות. טימי – הן עצמות בלשון ארמי'". 

ד. בפסוק (בראשית מא, כג) שבלים צנומות: "צנומות – צונמא בלשון ארמי סלע, הרי הן כעץ בלי לחלוח, וקשות כסלע".

ה. בפסוק (בראשית ל"ב, כ"א) כי אמר אכפרה פניו: – ונראה בעיני שכל כפרה שאצל עוון וחטא ואצל פנים כולן לשון קנוח והעברה הן, ולשון ארמי הוא, והרבה בגמ' וכפר ידיה בעי לכפורי ידיה בההוא גברא". 

ו. בפסוק (בראשית מג, כ) בי אדוני: "לשון בעיא ותחנונים הוא, ובלשון ארמי בייא בייא". 

ז. בפסוק (בראשית מט, כב) בן פורת יוסף: "בן חן, והוא לשון ארמי אפריון נמטייה לרבי שמעון".

ח. בפסוק (שמות לא, י) בגדי השרד: 'שהוא לשון ארמי, כתרגום של קלעים'. 

ט. בפסוק (ויקרא כ, יז) חסד הוא: "לשון ארמי חרפה, חסודא".

י. בפסוק (דברים לב, יד) ודם ענבים תשתה חמר: 'חמר – יין בלשון ארמי'.

יא. בפסוק (דברים לב, כד) מזי רעב: "מזי – לשון ארמי שער מזיא, דהוה מהפך במזיא".

מילים בערבית ועוד שפות

מקור ליסוד זה אנו מוצאים בהרחבה בגמרא מסכת ראש השנה (כו.) שדרשו את הכתוב "יובל הוא" שהכוונה לתקיעה בשופר של איל זכר שנקרא במדינת ערביא 'יובלא', וכן דרשו שם את הפסוק (בראשית נ, ה) אשר כריתי לי, שהוא לשון מכירה במדינות הים, עיין שם עוד. 

עוד דוגמאות

רשימה נוספות של דוגמאות למילים בלשונות אחרות מביא רבינו בחיי על הכתוב (דברים לג) "וכימיך דבאך", וז"ל: "אבל כפשוטו של מקרא פירוש 'וכימיך דבאך' – וכל ימיך תהיה ארצך זבת השמן, ויהיה מלשון תרגום של (ויקרא טו, לג) 'זב, דאיב'. וכן מצינו הרבה לשונות בתורה שהם תרגום, כמו (בראשית לא, מז) 'יגר שהדותא', שהוא תרגום גלעד, וכן 'ואתה מרבבות קדש', ובנביאים (ישעיה כא, יב) 'אתא בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו', וכן בכתובים (תהלים ט, ה) 'כי עשית משפטי ודיני' וכו'. 

רבינו בחיי מרמז בקיצור שיש בעניין זה סוד כמוס, וז"ל: "ולפי דעתי שיש לדבר הזה שורש, כי שם האדון המיוחד בשמו שהוא לשון הקדש, וכנגד שם השליח שהוא התרגום הוא מטטרון, ואיני רשאי להרחיב באור", עכ"ל (וראה קדושת לוי בפרשת דברים ביאור עמוק בזה). 

מקור המילים בלשון הקודש

כל הנחשף לדברים אלו תמה מיד, איך יתכן שבתורתנו הקדושה יופיעו מילים שאינן מלשון הקודש?

ביאור מאלף, השופך אור בהיר על עניין זה, כותב בדרשות ר"י אבן שועיב (פרשת נח): כל המילים הללו מקורם בלשון הקודש, אלא שאחר כך הם נפלו והתפזרו בשאר השפות. כי בדור ההפלגה דיברו כולם רק לשון הקודש, עד שנפרדו לשבעים לשונות, ולישראל נשאר רק לשון הקודש, וכמה מילים מלשון הקודש נאבדו מישראל ונפלו בשאר השפות. [ביאור זה כתב גם בשל"ה הק' (פסחים, מצה עשירה, דרוש ג', אות שמ"א, ובחלק תושבע"פ, כלל פה קדוש), וכן בנחל קדומים (ואתחנן)]. 

ארמית – היא לשון הקודש

חשוב לציין עוד, שכל הנידון הוא רק לגבי לשונות שאר העמים, אבל לגבי כל המקומות שהזכרנו לעיל מדברי רש"י שפירש פסוקים בלשון ארמי, יש בכך ביאור אחר, כפי שהאריך בשו"ת הרמ"א (סי' קכ"ו – קל"א) שתרגום אונקלוס הוא שניתן מסיני והוא הלשון שניתן בו גם כן התורה, כך שלשון ארמית הוא לשון הקודש כיון שניתן מסיני. ובכך נחלק שם הרמ"א בזה עם מהר"י מינץ שכתב שלשון ארמית הוא לשון הקודש משובשת, אבל לדעת הרמ"א ארמית הוא לשון הקודש שניתן בתרגום תורה מסיני.