על הפסוק בפרשת השבוע (בראשית כח, כב) וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ, מובא ב'דעת-זקנים' לבעלי התוספות, בשם המדרש, שיעקב תיקן לתת מעשר מן הממון.
הפוסקים מחלקו אם חיוב הפרשת מעשר-כספים הוא מדאורייתא או מדרבנן. להלכה נוקטים שאין זה חיוב, אלא מנהג שנהגו בו אברהם יצחק ויעקב, וראוי לכל אחד לנהוג בו.
קרקע או חפץ
מעיקר הדין, כותבים כמה פוסקים, יש להפריש מעשר גם מקרקע, או חפץ, שאדם מקבל לרשותו (ספר היראה לרבנו יונה, ועוד). אולם הורה מרן החזון איש זי"ע (דרך אמונה, פ"ז, ציון ההלכה סקס"ז) שהמקבל קרקע או חפץ במטרה להשתמש בו, אינו צריך לעשרו.
מעשר מירושה
אם כי יש שכתבו (יוסף אומץ ח"ב; שבט הלוי, ח"ה סי' קל"ג) שהמנהג שאין מפרישים כלל מעשר מכל קרקע שאדם מקבל בירושה.
תווי קנייה
ומה הדין במקבל 'תלוש-קנייה'? בספר 'שערי-צדק' (פ"ח סקט"ז) כותב, שאם הוא כרטיס שאפשר לקנות בו רק חפץ מסוים, שנחשב זה כמקבל 'חפץ' להשתמש בו, ואינו צריך להפריש מעשר. אבל תלוש-קנייה שאפשר לקנות בו מה שהוא רוצה, נחשב כממון וצריך להפריש ממנו מעשר (וכ"כ בחוט שני, הל' יו"ט עמוד שנ"א).
אולם בשם מרן הגר"ח קנייבסקי זי"ע מובא (ארחות מתנה עמ' רנ"ג) שגם תלוש שיכול לקנות בו מה שרוצה, פטור ממעשר, כי הוא מוגבל לקנות בו בחנויות מסוימות ונחשב זה כחפץ, וכן המנהג להקל בזה (פסקים ותשובות, סי' רמ""ט, בשם הגרמ"ש קליין שליט"א).
הלכה למעשה:
המקבל קרקע או חפץ להשתמש בו, אינו צריך להפריש ממנו מעשר, וכן הדין במקבל תלוש קנייה לרכוש בו דווקא חפץ מסוים. ונחלקו הפוסקים במקבל תלוש קנייה שאפשר לקנות בו מה שרוצה, והמנהג להקל בזה.