על הפסוק בפרשת השבוע (בראשית מו, א) וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹקי אָבִיו יִצְחָק, כותב רש"י: 'חייב אדם בכבוד אביו יותר מבכבוד זקנו, לפיכך תלה ביצחק ולא באברהם'.
נעלם רש"י בחומש
הרמ"א (יו"ד סי' ר"מ סכ"ד) מביא את דעת המהרי"ק שאין אדם חייב לכבד את אבי אביו, והרמ"א חולק וכותב: 'ואינו נראה לי, אלא דחייב בכבוד אביו יותר מכבוד אבי-אביו, וראיה ממדרש גבי ויזבח זבחים וגו", עכ"ל.
גם הט"ז שם תמה על המהרי"ק: 'כן פירש רש"י בחומש וכו', ותימה על דעה הראשונה שהוא מהרי"ק דנעלם ממנו פירוש רש"י בחומש' (וראה שם בנקודות הכסף שמבאר, שהט"ז הביא את פירוש רש"י, כי כולם רגילים ללומדו, כי חייבים ללמוד רש"י בעת לימוד שנים מקרא ואחד תרגום).
כשהסבא חי
יש פוסקים הכותבים, שהחיוב להקדים את אביו לפני זקנו, נאמר רק במקרה שהסבא אינו בין החיים, אבל כאשר הסבא עודנו חי, יש לנכד להקדים את הסבא לפני האבא, כי באופן כזה גם האב עצמו חייב בכבוד אביו (הובאו בשו"ת רעק"א, סי' ס"ח). כך שאברך צעיר שנולד לו בן, ומתלבט את מי לכבד בסנדקאות, עליו להקדים ולתת לסבא ולא לאבא.
אולם יש החולקים וסוברים, שגם כאשר הסבא חי, חיוב הכבוד לאביו קודם לזקנו (אליה זוטא סוף או"ח תשובה א; שו"ת יעב"ץ ח"ב סי' קכ"ט ועוד).
לוותר לסבא
כדי לצאת מידי ספק, כותב בספר פסקים ותשובות (סי' רמ, סא), שראוי שהאבא יאמר לבנו, שהוא יכבד את אביו-הסבא. ואף אם לא אמר בפירוש, אם הבן יודע שזה רצון האב, יקדים את זקנו.
הלכה למעשה:
נחלקו הפוסקים אם כבוד אביו קודם לכבוד זקנו כאשר זקנו חי, וראוי שהאב יאמר לבנו שהוא יקדים את זקנו לפניו, ודי בכך שהבן יודע שזהו רצון אביו.