יש לחקור מה דינו של גדול בתורה שנפטר, ורוצים לעכב את הלוויה ליום אחר, כדי להספיק להתארגן כראוי לקראת לוויה המונית בהשתתפות רבבות כראוי לכבוד התורה. והשאלה – האם לכבוד התורה מותר להלין מת בירושלים?
בפרשת השבוע (כו כה) כותב רש"י שאין מלינים את המת בירושלים, דהיינו שהנפטר במשך היום, צריך להיקבר באותו יום, ולכל הפחות באמצע הלילה, ולא להלין את הנפטר כל הלילה עד למחרת בלי קבורה. על כך תמהו רבים, שהרי איסור הלנת המת שייך בכל עיר ולא רק בירושלים, כמבואר בשלחן ערוך (שנז, א), ומה התחדש בירושלים יותר משאר ערים?
אפילו לכבודו של תלמיד חכם
כמה מהפוסקים (שיטה מקובצת בשם הרשב"א, וים של שלמה, בבא קמא פב, ב) מחדשים שבעוד שבשאר הערים מותר להלין את המת לכבוד התורה, הרי שבירושלים התחדש שאסור להלין את המת אפילו לכבוד התורה.
אפילו מקצת הלילה
ואילו הגאון מטשעבין זצ"ל בספרו דובב מישרים (ח"א סי' ק"ב) כותב שבירושלים התחדש שאסור להלין אף מקצת הלילה, אלא יש לקבור עוד לפני השקיעה. וכן מי שמת בלילה יש למהר לקוברו לפני עלות השחר.
חשש פיקוח נפש
כך גם מביא בספר גשר החיים (פ"ז או' כ') שרבי שמואל מסלנט זצ"ל היה מקפיד מאד לקבור כל מת בלילה ואף אם מת קרוב לחצות הלילה היה מזרז לקוברו קודם אור היום, מלבד בפטירת הגה"ק מהרי"ל דיסקין זצ"ל, שהתיר להלינו ליום משום חשש פיקוח נפש כשיתקבצו כל הקהל בסמטאות העיר העתיקה. וכן מעיד הגרב"צ ידלר זצ"ל בספר בטוב ירושלים (פרק י"ג) וז"ל: 'מיד עם צאת השבת עשו החברה קדישא אסיפה בבית רבי שמואל סלנט, והחליטו שלא לעשות את הלויה במוצאי השבת, מטעם סכנת נפשות והלינוהו עד למחר'.
רק בעיר העתיקה
יצויין עוד, שמעיקר הדין נאמרו הלכות אלו רק בירושלים שבין החומות, אך המנהג כיום לנהוג בכל הלכות אלו גם בירושלים החדשה שמחוץ לחומות כמובא בספר משמרת שמחות (פרק ה הערה 24).