בפרשת השבוע אנו לומדים את הפסוקים (בראשית ט, יג-יד) אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ, וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן.
מראה כבוד ה'
הגמרא במסכת חגיגה (טז, א) אומרת שמראה הקשת היא 'מראה כבוד ה" (יחזקאל א, כח), ולכן המסתכל על הקשת נחשב כמי שאינו חס על כבוד קונו, ראוי לו שלא בא לעולם, ועיניו כהות.
ברכת ראיית הקשת
נשאל על כך הרא"ש (הובא באבודרהם עמוד שד"מ): אם אכן יש איסור להסתכל על הקשת, כיצד אמרו במסכת ברכות (ברכות נט, א) שהרואה את הקשת צריך לברך ברכת 'זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו'.
ראייה ולא הסתכלות
השיב על כך הרא"ש לשואליו: יש לחלק בין הסתכלות לראייה, הסתכלות היא כשאדם מדקדק היטב בהבטתו, וזה אסור, אבל ראייה בעלמא – מותר.
כך אכן כתבו הפוסקים להלכה (טור ושו"ע ונושאי כלים, או"ח סי' רכט) שהרואה את הקשת מברכת ברכת זוכר הברית וכו',אבל ואסור להסתכל בו ביותר.
תמונה של קשת
יש שהוסיפו וכתבו (ילקוט הגרשוני ורוח חיים, סיק רכט) שגם על מראה הקשת המשתקף בתוך מי הנהר או שלולית, אין ראוי להסתכל הרבה.
לגבי הסתכלות על תמונה שצילמו את הקשת, הסתפק בכך בספר חשוקי חמד (נד, כד, ב) אם הדבר אסור כי סוף סוף רואה מראה כבוד ה', או שמא האיסו רהוא רק כשרואה את הקשת של עכשיו. ומביא בשם הגר"ח קנייבסקי זצ"ל שמסתבר שאין איסור להסתכל על תמונה של קשת.
הלכה למעשה:
אסור להסתכל ולהתבונן היטב על הקשת, אבל מותר לראות ראיה בעלמא, ובראיה זו מברכים ברכת 'זוכר הברית וכו'. קשת המשתקפת במים יש להחמיר שלא להסתכל בה, ואילו על תמונה של קשת מסתבר להקל.