האם מותר להשתתף במפקד אוכלוסין?

בפרשת השבוע נאמר (במדבר כד, ב) וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל, ומפרש רש"י 'ביקש להכניס בהם עין רעה!'.

אחת ההלכות המפורסמות המבוססות על הזהירות מפני עין הרע, הוא האיסור מדאורייתא למנות את ישראל, וכפי שכותב רש"י (שמות ל יא) שסיבת האיסור היא לפי 'שהמנין שולט בו עין הרע, והדֶבֶר בא עליהם'.

מותר להשתתף?

אחת לתקופה נערך מטעם הרשויות בארץ ישראל 'מפקד אוכלוסין', כאשר כל תושב צריך למלא שאלון ולענות על שאלות שונות של מספר תושבי הבית והרגלי החיים וכדו'. ממצאי המפקד נחוצים לצורכי היערכות הממשל לתחומי הכלכלה, הרפואה, הביטחון ועוד. מטעם חוקי הרשויות ההשתפות במפקד היא חובה ואינה רשות.

גדולי פוסקי דורנו נדרשו בכובד ראש אל השאלה האם מותר לשתף פעולה ולקחת חלק במפקד זה, או שמא איסור יש בדבר. למרות שיש צורך מסוים, ואולי צורך נחוץ בעריכת המפקד, הרי איסור המניין עומד בעינו רק במקום הצורך, כפי שאנו מוצאים בשאול המלך שלמרות שערך את מפקד העם לצורך הכנה למלחמה, ובכל זאת מנה את ישראל רק על ידי חרסים או טלאים, ולא ספר אותם ממש.

סופרים גם את הגוים

מרן פוסק הדור הגר"ש וואזנר זצ"ל בספרו שבט הלוי (ט, לה) נשאל שאלה זו מטעם הגאון הגדול רבי יצחק מרדכי הכהן רובין שליט"א. והוא מעלה סברא נפלאה להתיר בשמם של 'גדולי הדור שלפנינו', כי האיסור למנות את ישראל הוא רק כשסופרים את היהודים בלבד, אבל במפקד האוכולוסין לא סופרים רק יהודים לעצמם, אלא סופרים את מספר הכללי של התושבים במדינה, וכלול במניין גם גוים, ערבים ורוסים וכיוצ"ב, ואין זה בכלל אסור למנות את ישראל. 

זאת ועוד, הוא מוסיף שם, שגם אם אחר כך הרשויות עורכים מיון של הנתונים וסופרים את היהודים לעצמם, עדיין יש להתיר, כי רבים מאלו שרשומים כיהודים, לדאבוננו אין הם יהודים.

שאלון בדואר

במסגרת הדיון בשאלה זו, הועלתה סברא שמא איסור המניין הוא רק בפה, אבל אם סופרים על ידי מילוי שאלון בכתב אולי אין בכך איסור. אולם השבט הלוי שם מביא בשם הכתב סופר (יו"ד, קו) שמביא בשם אביו בעל החתם סופר שגם מניין בכתב אסור מן התורה. 

ואילו בשו"ת שרידי אש (ח"א סימן קמ) מחלק בין מקרה בו הפוקדים עוברים מבית לבית ומבקשים מהדיירים למלאות את השאלון, שבמקרה כזה אסור המניין גם בכתב, כי המונה רואה את מספר הנמנים בעת מילוי השאלון. אבל במידה והנפקדים ממלאים טופס ושולחים את השאלון בדואר, ניתן להתיר את הדבר, כי זה נחשב למנין על ידי דבר אחר, כמו על ידי נתינת שקלים, שמותר במקום הצורך.

יצויין שדעת הרלב"ג (במדבר א ב) שאין איסור מנין ישראל כאשר המנין הוא בכתב, והוא כותב שכך ספרו הנשיאים את ישראל במדבר על ידי שכתבו את שמותיהם וספרו את השמות הכתובים.

"קונטרס מפקד תושבים"

הגאון הגדול רבי אליעזר יהודה ולדנברג זצ"ל, חיבר קונטרס נרחב, בן שמונה פרקים, ושמו 'קונטרס מפקד תושבים' (נדפס בספרו שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סימן ג) בו הכניס עצמו לעובי הקורה של שאלה חמורה זו, כשהוא מלבן את כל הסברות והצדדים.  

בקונטרס זה הוא מברר שמפקד האוכלוסין כרוך באיסור של מניין ישראל, ובדוחק יש לסמוך ולומר שגם החתם סופר שאסר לספור על ידי כתיבה לא תקע מסמרות חזקות בשיטתו זאת שבתשובה, ובהיות שהרבה מהפוסקים חולקים בכלל על החתם סופר בשיטתו המיוחדת בזה, לכן במקום צורך רב יש להתיר בשופי המנין.

לסיום דבריו הוא מוסיף, שבמקרה ועברו והתפקדו באופן שהמפקד היה אסור יש ליתן כופר נפש לצדקה בצורה של נתינת מחצית מטבע היוצאת במדינה זו. 

לספור רק חלק מהיהודים

בין השאר דוחה שם בעל ציץ אליעזר את הטיעון שהיו שטענו שיש להישען על דעת הרא"ם (תחילת פרשת כי תשא), שאיסור המניין הוא רק כשסופרים את כל כלל ישראל, וכאן שסופרים רק את תושבי הארץ ולא את היהודים שבחו"ל אין איסור בדבר. אך הוא דוחה סברא זו, כי שאר הפוסקים כתבו שאסור לספור אפילו עשרה אנשים לתפילה, כפי שכותב רש"י בספר האורה (סימן נו) ורבי יהודה אברצלוני בספר העתים (סימן קעד) שכאשר רוצים לספור אם יש עשרה אנשים למניין, יספרו אותם על ידי פסוק בן עשר מילים, הרי שנקטו שאיסור המניין הוא לאו דווקא בכל ישראל אלא גם בחלק קטן מישראל.