רבבות אלפי ישראל, האגודים במפעל החשוב 'תורה שבכתב', מקפידים ללמוד ולהיבחן מדי יום ביומו על הלימוד היומי בחומש עם פירוש רש"י הקדוש, חוק ולא יעבור. רבים מהם נוהגים, כמנהג גדולי הדורות, לקבוע את הלימוד היומי בבוקר לאחר תפילת שחרית, אך לפעמים, בימים עמוסים, כמו בערבי פסחים, מוצא אדם את עצמו בסוף היום כאשר עדיין לא למד את הלימוד היומי, והשאלה הנשאלת מפי רבים: האם יש מניעה מללמוד חומש ורש"י בלילה?
תורה שבכתב – ביום
המקור למניעה מלימוד תורה שבכתב בלילה, הם דברי המדרש (תנחומא כי תשא, לו; פרקי דרבי אליעזר פרק מ"ו): 'ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, מנין היה משה יודע אימתי יום? אלא כשהקב"ה היה מלמדו תורה שבכתב – היה יודע שהוא יום, וכשהיה מלמדו על פה, משנה ותלמוד, היה יודע שהוא לילה'.
תורה שבכתב – מידת הדין
כך כתב והורה האר"י הקדוש (שער המצוות פרשת ואתחנן) שאין ללמוד מקרא בלילה, והובאו דבריו להלכה בברכי יוסף (סי' רלח, ב) ובבאר היטב (שם סק"ב).
הסבר הדברים כתב הרה"ק בעל ייטב לב מסיגעט זי"ע בספרו שו"ת אבני צדק (יו"ד סי' ק"ב) שתורה שבכתב הוא בחינת מידת הדין, ותורה שבעל פה הוא בחינת מידת החסד, לכך בלילה שהוא זמן שליטת הדינים, לומדים משנה שהוא חסד להמתיק הדין, אבל לימוד תורה שבכתב מעורר דינים קשים.
דעת המשנה ברורה
אמנם המשנה ברורה (סי' רל"ח שער הציון סק"א) כתב: 'נראה דאפילו להמחמירין לית בזה איסורא, אלא שלכתחילה יותר טוב ללמוד מקרא ביום'.
ואכן יש רבים הנוהגים להקל בזה כדעת המשנה ברורה, בפרט בצירוף עוד טעמים והסברים. אך מנגד, רבים מגדולי הפוסקים, בפרט ההולכים לאורו של האר"י הקדוש, החמירו בזה, מלבד בזמנים ובמקרים מסוימים. בספרי הפוסקים אנו מוצאים אריכות דברים בשאלות וחקירות שונות הנוגעות ללימוד מקרא בלילה, ולא נרחיב בהם כאן במסגרת זו (ראה המלוקט בפסקי תשובות סי' רלח; ובספר 'ואין למו מכשול' ח"ז פ"ו).
לפרש כל מילה
כמה מגדולי הפוסקים הורו שכל החשש הוא רק בלימוד תורה שבכתב ללא פירוש, אבל הלומד עם פירוש כבר כתב המקובל האלוקי רבי עמנואל חי ריקי זי"ע, בספר משנת חסידים (מסכת השכיבה) שמקרא עם פירוש אינו מעורר דינים.
כך כתב גם בספר 'יסוד ושורש העבודה' (שער ו' פ"ב): 'מה שהזהיר האריז"ל שלא ילמוד אדם פסוק בלילה, אזהרתו על הקורא הפסוקים בלי פירוש, לכן יזהר האדם כשלומד פסוק בלילה שלא יאמר כמה תיבות ככתוב בלא פירוש וכו', אך כאשר יפרש השיחה כל תיבה בלשון לע"ז ליכא סכנה כלל'.
על דברים אלו סמך למעשה בשו"ת אבני צדק (שם) כשנשאל מרב אחד אשר החל לקרות בלילה חומש עם פירוש רש"י לפני פשוטי עם, והאבני-צדק כותב כמה צירופים להקל, ובין השאר הוא מביא את דברי היסוד-ושורש-העבודה, וכותב לרב השואל: 'דאם כן, כיון שלומד חומש עם פירוש רש"י, ומפרש כל פסוק בלשוננו להבינם כראוי, מותר גם בלילה וכיום יאיר'.
רק פירוש רש"י
יש לשים לב שלדעת היסוד-ושורש-העבודה אין הכרח ללמוד דווקא פירוש רש"י, אלא יש לפרש כל מילה בשפה המדוברת. אולם בשו"ת לבושי מרדכי (או"ח תניינא סימן קפו) נשאל מאיש אחד הלומד כל יום 'סדר מעמדות' [שיש בו פסוקי מקרא], ויען כי פרנסתו מצויה עלי דרך בעגלות מבוקר עד ערב, אי אפשר להשלימם ביום כולו, האם יכול ללמוד בלילה.
בתוך דבריו הביא את דברי האבני צדק המתיר ללמוד מקרא עם פירוש, אך מצד שני באשל אברהם (בוטשאטש, סי' רלח) כתב שאדרבה האיסור הוא דווקא דרך לימוד. לכן כותב הלבושי מרדכי להכריע ביניהם: 'דודאי בפרושים של ראשונים, כמו פירוש רש"י ז"ל וכיוצא בו, שהם על פי יסוד דברי חכמינו ז"ל, הוה ליה כתורה שבעל פה, והרי כל תורה שבעל פה יסודה במקרא, וכמעט אין דף בש"ס שלא נזכר למוד הלכה ממקראות, אך שאר פירושים כמו העתק בלע"ז פשטות אינו בכלל זה.
כלומר: לדעת הלבושי מרדכי, אין מועיל סתם פירוש כל תיבה בשפה המדוברת, רק כשלומד מקרא עם פירוש רש"י, או פירוש אחר של אחד הראשונים המבוסס על חז"ל. (וכן בשו"ת ויחי יעקב, סימן ט', מביא בשם הרה"ק מגוסטינין זי"ע שכשלומד עם פירוש רש"י מותר ללמוד חומש בלילה).
ואף שיש הרבה פסוקים שאין עליהם פירוש רש"י, כתב בספר 'ואין למו מכשול', שאין בזה חשש, כיון שהלימוד הכללי הוא שילוב של חומש עם רש"י, ושאר הפסוקים נגררים אחרי הפסוקים שיש בהם רש"י.
הכלל העולה מכל האמור: שגם הנזהרים שלא ללמוד מקרא בלילה, הרי כשלומדים עם פירוש רש"י ועם הבנת כל מילה, אין כל חשש.