מהכתוב בפרשת השבוע (שמות כו, ל) וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ, דרשו חז"ל (ירושלמי שבת יב, ג) שהיו רושמים אותיות על הקרשים, כדי לזכור תמיד את המקום הקבוע של כל קרש, כך שקרש שזכה להינתן בצפון ינתן תמיד רק בצפון.
עטרת משי
על פי דברים אלו, כותב המגן אברהם (או"ח סי' ח' סק"ט) בשם השל"ה הק', שנהגו לעשות בטלית עטרה של משי, לסימן שאותן ציציות שלפניו יהיו תמיד לפניו. אולם מביא המגן אברהם שהאר"י ז"ל לא היה מקפיד על זה.
אינו מעכב
ואכן כתבו הפוסקים, שאין זה חיוב מדינא כלל לעשות עטרה, וכאמור שהאר"י ז"ל לא הקפיד על זה, כי רק בתשמישי-קדושה יש דין של מעלין בקודש ולא מורידין, אבל טלית נחשב רק תשמישי מצוה, ואין בו איסור הורדה מקדושה (שו"ת מהר"י אסאד ח"א סי' ג'; שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' ל"ט).
עטרה מזהב וכסף?
לעומת זאת, הלבוש (סי' י, י) כותב שלא רק שאין חיוב לעשות עטרה, אלא שמוטב שלא לעשות כלל עטרה, כי אם עושים עטרה הרי זה נראה כאילו עיקר הטלית נעשה רק לצורך הראש ואז הוא פטור מציצית.
כיוצא בזה כתב בערוך השולחן (סי' ח, י) שאין נכון לעשות עטרה של כסף, כי בזה נראה שעיקר הטלית נעשה רק לראש. אך כתב בשם הארצות-החיים שלכן יש נוהגים להוסיף עטרה גם באמצע הטלית, להוכיח שאין העיקר לראש.
אולם בשו"ת אגרות משה (ח"ה, כ) חלק עליו, שאין לבטל המנהג בהרבה קהילות לעשות עטרות כסף.
הלכה למעשה:
אף שיש שכתבו שלא לעשות עטרה בטלית, הרי המנהג בהרבה הקהילות לעשות עטרה של בד, ויש שנהגו לעשות עטרה של כסף, ויש המוסיפים עטרה באמצע הטלית.