בפרשת השבוע אנו לומדים על מצות ציצית כאמור (כב, יב) גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ. ודרשו חז"ל ב'ספרי' שחיוב ציצית חל רק על כסות העשוי לכיסוי הגוף, ולא העשוי לכיסוי הראש.
על הצוואר
להלכה נפסק בשלחן ערוך (או"ח סי' י, יא): 'סודר שנותנין על הצואר במלכות ארץ ישראל, שנקרא בערבי שי"ד, וכן בוק"א שהיו נותנין בספרד על כתפיהם, פטורים'.
מנהג מצרים
במקור הלכה זו, כתב הבית יוסף, שיש מבני ארץ ישראל המדקדקים להטיל ציצית בסודר של הצוואר כשיש בו שיעור טלית, אבל במצרים לא נהגו להטיל ציצית בצעיף, וטעם הדבר, משום שאינו נעשה לכסות הגוף, אלא לכסות ולהגן על הראש בלבד. ועוד טעם, משום שאינו נעשה ללבישה, אלא להשתמש בהם לצרור בהם מעות, להביא בהם פירות, ולקנח הזיעה וכדו'.
צעיף בימינו
הצעיפים בימינו אמנם משמשים ללבישה וחימום, אבל בדרך כלל אין בהם שיעור טלית (בערך כשישים ס"מ רוחב, על 120 ס"מ אורך).
אולם גם אם יש צעיף שיש בו שיעור טלית, הריהו פטור מציצית, כפי שכותבים האחרונים (ערוך השלחן סעיף כב; מהרש"ם ח"ג סי' רעב) כי כשם שכסות הנעשה רק לראש פטור, כך יש לפטור כסות הנעשה רק לצוואר. ועוד טעם, שאין דרך ללבוש אותו שתי קרנות לפניו ושתי קרנות לאחריו, אלא כל ארבע הקרנות לצד אחד (שואל ומשיב מהדו"ג ח"א סי' קצז; מהרש"ם שם)
לעגל קרן
ברם, אם אכן יש בצעיף שיעור טלית, והאדם רגיל ללבוש את הצעיף כדרך כיסוי, על גבו ומלפניו, ראוי להחמיר לעגל את אחת הקצוות (פסקי תשובות; ילקוט יוסף).
הלכה למעשה:
גם אם יש בצעיף שיעור של טלית, בדרך כלל הוא פטור מציצית. אך אם יש בו שיעור טלית, והאדם לובשו בדרך כיסוי, ראוי להחמיר לעגל את אחת הקצוות.