על הפסוק בפרשת השבוע (במדבר לא, כג) אך במי נדה יתחטא, כותב רש"י שמכאן המקור לחיוב לטבול כלי מתכת שיהודי קונה מגוי. והנה, בכל בית בישראל קיימים מכשירי חשמל העשויים ממתכת ומיועדים להכנת מאכלים, שיוצרו על ידי גוים, והשאלה הנשאלת האומנם מכשיר חשמלי גם מחויב בטבילה.
מוט בלנדר ומזלג חשמלי
בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סימן מ"א) כתב חידוש גדול, שמכשיר חשמלי שאפשר להשתמש בו אך ורק בשעה שהוא מחובר לחשמל, כגון מוט-בלנדר, או מזלג-חשמלי, פטור מטבילה, היות וכל שימושו הוא רק בשעה שהוא מחובר לשקע בקיר, נחשב זה ככלי המחובר לקרקע. וגם בשו"ת מנחת שלמה (ח"ב סי' סו אות ד) צירף סברא זו ביחד עם עוד סברות לפטור מטבילה.
חייבים לטבול
אולם כל פוסקי הדור דחו סברא זו בתוקף, וכתבו בהחלט שגם כלי שכל שימושו הוא בשעת החיבור לחשמל, חייב בטבילה (שו"ת אגרות משה, יו"ד, א, נז; שו"ת מנחת יצחק, ב, עב; שו"ת שבט הלוי ב, נז, ועוד רבים), וטענו שכלי כזה אינו נחשב כמחובר לקרקע, וגם אין זה ברור שכלי תלוש שחיברו לקרקע פטור מטבילה.
מכשיר המתקלקל במים
גם מכשיר חשמלי שידוע בבירור שהכלי יתקלקל בעת הטבילה במים, אין זו סיבה לפטור את הכלי מטבילה, אך ישנם עצות אחרות, כגון שיעניק את הכלי לגוי במתנה וישתמש בו בהשאלה (לכתחילה אין לסמוך על עצה זו רק כשאין עצה אחרת). או שיתן לאומן יהודי שיפרק את הכלי, פירוק מוחלט עד שיפקע ממנו שם כלי, ויחזור היהודי ויחבר את כלי, כך שייחשב ככלי שנעשה בידי ישראל וייפטר מטבילה. או שיניח צמר גפן רטוב בנקבי הכלי כדי לסתום את חדירת המים לתוך הכלי.
זאת ועוד יצויין, שיש צורך להטביל את כל הכלי, גם אם רק חלק ממנו עשוי ברזל, כגון קומקום חשמלי שרק גוף-החימום עשוי חשמל, יש להטביל את כולו.