האם צריך לומר 'ויכולו' עם אדם נוסף?

בפרשת השבוע לומדים אנו את פסוקי 'ויכולו' הנאמרים מדי ליל שבת, פעם אחת בתפילת הלחש, ופעם נוספת לאחר התפילה, וכן בקידוש על הכוס.

עדות בעמידה

אודות אמירת ויכולו לאחר תפילת הלחש, נפסק בשלחן ערוך (רסח, ז):  'ואומרים אותו בקול רם ומעומד'. מסביר הט"ז (סק"ה): 'מעומד – לפי שבזה אנו מעידים להקב"ה במעשה בראשית, ודין העדים בעמידה'.

חידושו של הט"ז: בעשרה!

מוסיף הט"ז: "נראה לי, דיחיד המתפלל אין חוזר לומר ויכולו, דאין עדות ליחיד, ועדה שלימה בעינן להעיד להקב"ה, דהיינו עשרה, ואם ירצה יחיד לאומרה לא יתכוין לשם עדות אלא כקורא בתורה'.

מנגד, האליה-רבה (סקי"ד) חולק על הט"ז, וסובר שיחיד חייב לומר ויכולו, כי יש  סיבות נוספות לאמירת ויכולו אחרי התפילה, ללא קשר לאמירת עדות. 

לפחות שני אנשים

המשנה ברורה מביא את דברי הט"ז שלכתחילה יש לומר עם עשרה אנשים, ומחדש המשנה ברורה: 'ועל כל פנים יהיה בשנים!'. ועל מקרה שאין לו אדם נוסף לומר עמו, הוא כותב: 'וטוב שגם היחיד יאמר, אבל לא יתכוין לשם עדות אלא כקורא בתורה'. 

דעת החזון איש

ברם, החזון איש (או"ח סי' לח, י) חולק על המשנה ברורה, וסובר שאין לחפש אחר אדם נוסף לאמירת ויכולו, משום שלא מצינו בפוסקים הידור של שנים, ויש לחוש דמחזי כמעמיד עדים על מעשה בראשית.

אך בספר מעשה איש (ח"ד עמ' קכ"א) מובא בשם מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל שהחזון איש אמר לו, שאם איחר לומר ויכולו עם הציבור, ינהג כמנהג העולם ויאמר ויכולו עם חבירו.

הלכה למעשה:

לכתחילה יש להדר לומר 'ויכולו' עם עשרה אנשים. לדעת המשנה-ברורה יש להדר לומר לפחות עם אדם נוסף, וכן נוהגים רבים. במידה ואין אדם נוסף, לדעת החזון-איש אפשר לאומרו ביחיד, ולדעת המשנה ברורה יכווין אז שלא לשם עדות אלא כקורא בתורה.