בפרשת השבוע אנו לומדים את מצות (ויקרא כא, ח) – 'וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹקיךָ הוּא מַקְרִיב קָדֹשׁ יִהְיֶה לָּךְ' – היא המצוה לנהוג כבוד ולקדש את הכהנים, וכפי שרש"י מסביר: "נהוג בו קדושה לפתוח ראשון בכל דבר ולברך ראשון בסעודה"'.
האחרונים חוקרים ודנים: האם גם כשמדובר בכהן קטן – ילד שלא הגיע למצוות – גם צריך לנהוג בו כבוד, או שמא מצוה זו חלה רק על כהנים בוגרים?
עליית 'כהן' לילד?
השאלה נוגעת במקרים רבים, ובעיקר בבית הכנסת שאין שם כהן גדול אלא ילד כהן, האם צריך לתת לו לעלות לתורה בעליית 'כהן'?
המגן אברהם (סימן רפב, ו) מחדש שמצות 'וקדשתו' לא נאמרה על כהן קטן, והוא מבסס חידוש זה על הנאמר כאן בפסוק "כי את לחם אלקיך הוא מקריב', הרי שכל סיבת הכבוד לכהן היא בגלל שהוא עובד בבית המקדש, וקטן אינו ראוי לעבודה. וכן מכריע גם המשנה ברורה שם (סקי"ב) וכותב שהמנהג שלא לתת לכהן קטן לעלות לתורה (אגב כותב המשנה ברורה שהמנהג שלא לתת לשום ילד עליה לתורה).
כמו כהן בעל מום
לעומת זאת רבי עקיבא אייגר בהגהותיו חולק על המגן-אברהם, ונימוקו: הרי בספר החינוך (מצוה רס"ט) כתב שיש לנהוג כבוד גם בכהן 'בעל מום', למרות שאינו ראוי לעבודה, ואם כך – גם כהן קטן יש לכבד אף שאינו ראוי לעבודה. וכן כתב גם המנחת חינוך (שם).
אולם בעל 'הר צבי' (זבחים צח, ב) טוען שיש לחלק בין כהן בעל מום, שלכל הפחות מקיים מצוה באכילת קדשים, ובין קטן שאינו מקיים מצוה באכילת קדשים, ולכן אינו נחשב כהן לעניין המצוה לכבדו.
למעשה, כותב הכתב סופר (או"ח סי' ט"ז) שמאחר ומדובר במחלוקת הפוסקים, יש לנקוט בכלל של 'ספיקא דאורייתא לחומרא', ולנהוג כבוד גם בכהן קטן ולא להשתמש בו שלא ברצונו.