על הפסוק בפרשת השבוע (בראשית מב, א) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ, מפרש רש"י, שבאותה שעה עדיין היה ליעקב ולבניו לחם ותבואה, אלא שאמר להם: "למה תראו עצמכם בפני בני ישמעאל ובני עשו כאילו אתם שׂבֵעים".
להתרחק מעין הרע
מבואר כאן יסוד בתהלוכות האדם, שגם כאשר יש לאדם די מחסורו, ישתדל שלא להראות כלפי חוץ את עושרו, שלא לעורר קנאת הבריות. אנו מוצאים מושג זה גם בגמרא (סנהדרין כט, ב): "אדם עשוי שלא להַשְׂבבְּיעַ את עצמו", ומפרש רש"י: אדם עשוי ורגיל לומר לבריות חייב אני מעות לפלוני, כדי להתרחק מעין הרע, וכדי שלא להיראות שָׂבֵעַ מממון.
כפיות טובה!
למרבה הפלא מצינו סתירה מפורשת לכך, בפירוש רש"י על הפסוק בפרשת דברים (דברים ב, ז) 'כי ה' אלוקיך ברכך בכל מעשה ידיך', וז"ל: "לפיכך לא תכפרו את טובתו להראות כאילו אתם עניים, אלא הראו עצמכם עשירים", עכ"ל. הרי שההנהגה הראויה היא דווקא להיפך – "הראו עצמכם עשירים!", כי מי שזיכהו השי"ת להיות עשיר, והוא הולך ומראה עצמו כעני, זוהי כפיות טובה בטובתו של הקב"ה שבירכו בעשרו למען יחיה כעשיר, והוא כופר בטובתו ומתנהג כעני.
על פניו יש כאן סתירה גלויה לפירוש רש"י בפרשתנו "למה תתראו" – שאין ראוי לאדם להראות את רוב עושרו לעיני אחרים.
נוטלים את עשירותו!
לא עוד, אלא הגר"ח פלאג'י זצ"ל הפליג וכתב דברים נוראים בספרו 'מועד לכל חי' (סימן י"א אות ט"ו) שעשיר המתנהג כמו עני, ורואים בשמים שהוא יכול לסבול עניות, אזי נוטלים ממנו את עשירותו, וז"ל: "מי שחננו השי"ת בעושר ובנכסים, אל יראה בעצמו קמצנות ומידת עניות, דמורה שהוא כפוי טובה בטובתו של מקום, וכו', וכיוצא בזה אמרו דרך הלצהיי בפסוק (תהלים לד, ז) 'זה עני קרא – וה' שמע', כמו שכתב בספר קב הישר (פרק יח) [שעשיר המתלונן ואומר כאילו הוא עני, אזי ה' שומע, והוא נעשה עני]", עכ"ל.
רק עשיר גדול
על סתירה זו עמד רבינו הט"ז בספרו דברי דוד (בפרשתן), והוא מחלק בין מי שזכה לעשירות גדולה, שעליו אכן מוטלת החובה עליו להראות רוב עושרו, כדי שלא יכפור בטובתו של מקום, מה שאין כן אצל יעקב ובניו שהיה להם תבואה רק לפי שעה, ויתכן היה שביום מן הימים יכלה התבואה.
לכן דייק רש"י: "למה תראו עצמכם בפני בני ישמעאל ובני עשו כאלו אתם שׂבֵעים", והזכיר דווקא עשו וישמעאל שהם יושבים מרחוק וחושבים שבאמת יש ליעקב עשירות גדולה מאד, ובפניהם היו יכולים להראות כאילו הם עשירים, אבל בני כנען הקרובים יודעים האמת שיש להם תבואה רק לפי שעה, ובמצב כזה אין להראות עצמם כעשירים.
רק בין הגוים
ואילו הגאון רבי דוד שפרבר זצ"ל בספרו 'מכתם לדוד' (פרשת דברים) סולל דרך ברורה בעניינים אלו, וכותב שרק כאשר שרויים בין הגויים אין נכון להראות העשירות, כדי שלא לעורר קנאת הגויים, ולכן אמר יעקב "למה תתראו", אבל כשישראל ברשות עצמם, כמו שהיה כשנכנסו לארץ ישראל, על זה שפיר כתב רש"י שלא תכפרו בטובתו להראות והראו עצמכם עשירים.
ואכן, כבר הזהיר על כך בעל כלי-יקר (דברים ב, ג) וז"ל: "שאם ימצא האיש הישראלי בגלות החל הזה איזו הצלחה זעיר שם, אז יַטמִינוֹ וְיַצפִינוֹ הכל בפני עשו, כי אין לך אומה שמתקנאת בישראל כמו עשו, כי לדעתם הכל גזולה בידם מהם מן ברכת יעקב אבינו שלקח ברכותיו של עשו במרמה, וכו', וזה היפך ממה שישראל עושין בדורות הללו בארצות אויביהם, כי מי שיש לו מנה הוא מראה את עצמו במלבושי כבוד ובתים ספונים וחשובים כאילו היו לו כמה אלפים, ומגרים האומות בעצמם וכו'. ומנהג זה הוא ברבת בני עמינו, והוא המסבב את כל התלאה אשר מצאתנו, והמשכילים יבינו ליקח מוסר".
בית כנסת נמוך
מן העניין להביא פסק הלכה מעניין שפסק הב"ח (או"ח, קנ), שלמרות שיש מצוה לבנות את בית הכנסת גבוה מכל בתי העיר, אבל עכשיו בגלותנו שאנו דרים בעיירות בין הגוים מתי מעט, וגם מתקנאים בנו אם נבנה בגובה, מוטב לקיים בעצמנו "למה תתראו", ונשפיל בתינו ביותר, ונצא ידי שמים וידי הבריות".
בארץ ישראל מותר
בדומה לכך כתב האור החיים הקדוש (דברים ח, ט), שיש בני אדם עשירים המתנהגים כעניים, אם בגלל החשש שביום מהימים יאבדו כספם, ואם חשש עין רעה. אולם שתי חששות אלו אינן קיימות בעת כניסת ישראל לארץ ישראל, כיון שהעושר – בארץ היא תלוי, והמעשיר – מהארץ מעשיר, והתחלקה לכולם בשוה, אם כן כולם עשירים, ואין שום קנאה ועין הרע, גם אין לחוש להתמוטטות כלכלית בעתיד, כל עת היותם בארץ כי ממנה עושר ונכסים.