האם רצוי שכל אחד יבצע כיסוי הדם במנהג הכפרות?

בפרשת השבוע אנו לומדים על מצות כיסוי הדם בעפר, כאמור (ויקרא יז, יג): וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר.

מצוה זו אינה מצויה ברוב ימות השנה אצל סתם בני אדם שאינם משמשים כשוחטים בבתי משחטה. אולם בערב יום הכיפורים, או בעשרת ימי תשובה, בעת עריכת מנהג הכפרות נפגשים יהודים רבים במצוה זו, ואף נהוג לבקש רשות מהשוחט לקיים בעצמם את מצות כיסוי הדם, וכל אחד ואחד מברך בעצמו ברכת 'וצונו על כיסוי דם בעפר'.

ברכה שאינה צריכה?

מנהג זה שהיה מקובל כבר לפני מאות שנים, עורר שאלה בהיכלם של גדולי הפוסקים, האם אכן רצוי וראוי שכל אחד יברך בעצמו על כיסוי הדם, או שמא מוטב שרק השוחט בעצמו יכסה את הדם ויברך פעם אחת בלבד על כיסוי הדם, ולא יעניק השוחט רשות לכל אחד לכסות, משום שיש בכך חשש של ברכה שאינה צריכה, בריבוי ברכות לחינם.

כשיש תוספת קיום מצוה

רבה של ברודי, הגה"ק רבי שלמה קלוגר זי"ע, נדרש לשאלה זו בספרו האלף לך שלמה (יו"ד סימן כ"ג) והוא כותב להצדיק את המנהג, בנימוק שכל האיסור להרבות בברכה שאינה צריכה, הוא רק כשאין תוספת קיום מצוה, אבל כשיש תוספת מצוה אין איסור להרבות בברכות, וכאן הרי יש תוספת מצוה דאם השוחט היה מכסה את כל השחיטות היה רק איש אחד עושה מצוה, משא"כ כשנותן לכל אחד לכסות, אזי עושים הרבה אנשים מצוה.

יסוד זה אנו מוצאים גם בשו"ת הלכות קטנות (ח"א סימן קט"ו) בנוגע לשאלה על אחד שהיו לפניו כמה בהמות לשחוט, ובירך עליהם ובא אחד ושחט, שאין בזה משום ברכה שאין צריכה, מאחר ויש תוספת קיום מצוה.

כשאינו רוצה לצאת מחברו

מהלך אחר כתב בשו"ת דברי שאול (יו"ד סימן כח אות ג) שבמקרה והאיש אינו רוצה לצאת ידי חובה בברכת חברו, אין בזה משום איסור מרבה בברכות, ולא כמו שמביא המג"א (סימן רי"ז ס"ק ז) מביא בשם המבי"ט שמחמיר גם במקרה כזה. ועוד בשאלה זו: ראה שו"ת מהרשד"ם סימן א', שו"ת תשובה מאהבה ח"ב סימן ו.