על הפסוק בפרשת השבוע (ויקרא טו, יא) 'וידיו לא שוטף במים', כותב רש"י שמכאן המקור 'שאין בית הסתרים טעון ביאת מים, אלא אבר הגלוי, כמו הידים'.
להלכה כותב המחבר בשלחן ערוך (יורה דעה סימן קצח כד) שלפני טבילה צריך הטובל לחצוץ שיניו שלא יהא בהם דבר חוצץ, ומבארים הפוסקים על פי המבואר בחז"ל שאף שאין השיניים צריכים ביאת מים, שהרי הם 'בית הסתרים', אבל צריך שהמקום יהיה ראוי לביאת מים, ולכן צריך לחצוץ את השיניים שלא יישאר שם בשר החוצץ
דיון מרתק מוצאים אנו בספרי הפוסקים בשאלה: האם גם דגים נחשבים לחציצה בין השיניים, או שמא רק בשר נחשב לחציצה?
טבילה בתוך עין של דג
והסיבה לחלק בין בשר לדגים, מפתיעה עד מאד: מבואר בהלכה בהלכות מקוואות (יו"ד רא לג) שלא רק במים מותר לטבול, אלא גם בתוך בור מלא בנוזל המופרש מהעיניים של דגים מותר לטבול, מאחר והדגים נבראים במים והם נחשבים ממש כמו מים! מעתה, ניתן לומר שדגים אינם נחשבים חציצה בין השיניים מאחר והם נחשבים כמו מים!
אם כי מבואר בפוסקים שרק דגים מרוסקים אינן חוצצים, בכל זאת כותב גאב"ד העדה החרדית בירושלים, הגאון רבי יעקב יצחק וייס זצ"ל, בספרו מנחת יצחק (ח"ז סי' עה) שאין חשש לאכול דגים לפני טבילה, מאחר והדגים מתרסקים בפה בשעת האכילה ושוב אינם חוצצים, ונשאר מהם רק מעט.
אולם, הוא מסייג שם, אין להתיר להניח עור של דג על גבי פצע בשעת טבילה, מאחר ועור הדג לא התרסק.
צמר גפן ושמן דגים
זאת ועוד הפוסקים האחרונים (ראה שו"ת אגרות משה יו"ד ח"א סימן ק"ג; שו"ת הר צבי יו"ד סי' קפ"ג) דנים לגבי הנחת צמר גפן הספוג בשמן דגים בתוך האוזן, כדי לסתום את האוזן שלא יכנסו בו מים, במקרה שקיימת סכנה לטובל, כגון שנוצר חור בעור התוף ויש סכנה שיחדרו מים בשעת התפילה. במקרים מסוימים על פי הוראת חכם יש שמתירים את הדבר.