על הכתוב בפרשת השבוע (דברים יז, יח) וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, כותב רש"י הקדוש: 'את משנה התורה, שתי ספרי תורה. אחת שהיא מונחת בבית גנזיו ואחת שנכנסת ויוצאת עמו', ע"כ. מקור הדברים הוא בגמרא מסכת סנהדרין (כב, א) שם יש תוספת: 'אותה שיוצאה ונכנסת עמו – עושה אותה כמין קמיע, ותולה בזרועו'.
הגאון רבי שלמה סופר זצ"ל בספרו 'חוט המשולש', משרטט את דרכי הנהגתו של אביו הגה"ק בעל כתב סופר זצ"ל, שלעצמו היה מחמיר חומרות רבות, אבל בהנהגת הציבור היה נוהג בדרך הממוצעת, בלי להקצין לאחת משתי הקצוות.
אודות כך רגיל היה על לשונו ה'כתב-סופר' אמרה נפלאה, שזהו הרמז בשני ספרי התורה של המלך, כלומר ששני מהלכים שונים היו לפני המלך בדרכי ההנהגה, ספר תורה אחד היה שמור בבית גנזיו – דהיינו שבכל הנוגע להנהגת המלך עצמו, בביתו פנימה בינו ובין קונו, שם עליו להחמיר בחומרות והידורים לפנים משורת הדין, עד הקצה האחרון.
אך במקביל עליו על המלך לכתוב ספר תורה אחר הנכנס ויוצא עמו – דהיינו בנוגע להוראת דרכי התורה לרבים, עליו לנקוט הנהגה שונה, ולבחור את הדרך הממוצעת השווה לכל נפש, ולא להחמיר להם חומרות יתירות. לכן המשילו זאת חז"ל ל'קמיע' התלוי בזרוע, שכשם שמשתמשים בקמיע רק אחרי שהתברר שהוא מועיל ומומחה לרבים, כך על המלך להנהיג את הציבור בדרך הממוצעת השווה לרבים.
ודברי פי חכם חן ושפתיים יישק!