כשנתבונן בפסוק (שמות כה, כ) וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה, סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת, וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו, אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים, נגלה שיש כאן שלשה עניינים: א. הכנפיים צריכים להיות פרושים כלפי מעלה. ב. פני הכרובים צריכים להיות מכוונים איש כלפי אחיו. ג. הכנפיים יסוככו על הכפורת, וגם פני הכרובים יביטו מעט כלפי הכפורת.
בשלשה עניינים אלו טמון לימוד נפלא וחשוב, כפי שכותב כ"ק האדמו"ר מאוז'ורוב זי"ע בספרו 'באר משה': ישנם שלשה עיקרים ויסודות חשובים בעבודת ה', הלא הם, א. אהבת השי"ת, ב. אהבת התורה, ג. אהבת ישראל. שהם שלשה העמודים שהעולם עומד עליהם (אבות א, ב): על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים.
ובכן כמה נפלא! הכנפיים הפרושים למעלה – רומזים על אהבת השי"ת, עמוד העבודה. לצד זאת, סוככים בכנפיהם על הכפורת, ופניהם אל הכפורת – רמז לאהבת התורה, ועמוד התורה, המונח בארון. ופניהם איש אל אחיו – רמז לאהבת ישראל, עמוד גמילות חסדים!