פרשת השבוע נקראת 'פרשת נשא' על שם שהיא פותחת בפסוק 'נשא את ראש בני גרשון'. אולם דבר זה אומר דרשני, שהרי שלשה בנים היו ללוי, גרשון קהת ומררי, ומה פשר הדבר שהם מופרדים זה מזה בשתי פרשיות נפרדות, כאשר בפרשת במדבר למדנו על מספרם ותפקידם של בני קהת, ואילו על מספרם ותפקידם של בני גרשון ומררי אנו לומדים בפרשת נשא?!
החידוש המרעיש
על פליאה זו כבר עמדו כמה מפרשים, אולם רבה של שכונת זכרון-משה בירושלים, הגאון רבי מרדכי יהודה לייב זק"ש זצ"ל, בספרו 'מילי דמרדכי', מציע הסבר מקורי ומפתיע. כשהוא מקדים תמיהה נוספת וידועה על כך שפרשת במדבר מסתיימת בפסוק 'ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו', דבר הנוגד לכאורה את הכללים שיש לסיים תמיד בדבר טוב.
אשר על כן, הוא מחדש חידוש מרעיש, שיתכן וכל זה נובע מתוך כך שכאשר התקבל מנהג בבל לגמור את כל התורה בכל שנה ושנה, נמסר סימן לחלוקת הפרשיות במדבר, נשא, בהעלותך וכו', אבל באמת לא היתה הכוונה כלל כפי החלוקה שלנו שפרשת נשא תתחיל בפסוק נשא את ראש בני גרשון וגו', אלא בפסוק אחר (במדבר ד, א) נשא את ראש בני קהת וגו' כך ששלשת בני לוי היו כולם בתוך פרשת נשא!
לפי חלוקה זו מובן שהפסוק 'ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו' לא היה כלל סיום וסוף הפרשה, אלא הסוף של פרשת במדבר היה צריך להיות בפסוק (ג, נא) ויתן משה את כסף הפדים וגו' כאשר ציוה ה' את משה.
אולם הוא מוסיף, שמסתבר שבמשך השנים שינוי סדר זה, משום גודלה של פרשת נשא, יותר מכל הפרשיות, קע"ו פסוקים, לפיכך הוציאו פרשת בני קהת מפרשת נשא הארוכה וצירפוה לפרשת במדבר הקצרה ממנה.
ראיה מהריטב"א?
ראיה נפלאה לחידוש זה, מביא בספר 'עושה חיל' (בפרשתנו), מדברי הריטב"א במסכת יומא (עב, א) הכתוב בתוך דבריו: 'וקשה לי אמאי לא נקטינן ושמו את בדיו דכתיב בפרשת נשא (ד, יא) גבי מסעות ומחנות', עכ"ל. הרי שהזכיר הריטב"א את הפסוק המופיע בפרשת במדבר, והוא מציין שפסוק זה מופיע בפרשת נשא! ואמנם בדפוסים החדשים של הריטב"א תיקנו המגיהים וכתבו שצריך לומר 'בפרשת במדבר', אך בדפוסים ישנים נכתב 'בפרשת נשא'.
מסורת מספר הפסוקים
ברם, למרות שהחידוש הזה של בעל הגרמי"ל זק"ש הוא אכן הברקה נפלאה, אבל בספר 'עושה חיל' שם דוחה בתוקף את החידוש, שלא יתכן לומר שפרשת נשא היתה אמורה להתחיל לעיל בפסוק של נשא את ראש בני קהת, שהרי ידוע שבסיום כל פרשה רשום סך הפסוקים בפרשה זו, ומספר זה מקורו קדום ומקובל מבעלי המסורה (כפי שהארכנו במדור זה בגיליון פרשת פקודי), והרי בסוף פרשת במדבר רשום שיש קנ"ט פסוקים, ובסוף פרשת נשא רשום קע"ו פסוקים, ואילו לפי חידושו נמצא שיש בפרשת נשא קצ"ו פסוקים, ובפרשת במדבר רק קי"ט פסוקים.
גם לא מסתבר שהיה מי שטעה בהבנה של שם הפרשה 'נשא' והבין שהוא תחילת 'נשא את ראש בני גרשון' וכך קבע בספרו, וכל העולם נמשך אחרי טעותו, ולא קם שום אדם לתקן ולהעיר על כך, ונקבעה הטעות לדורות, אלא ודאי שכך קבלנו סדרה של פרשה זו. [ומה שנפרדו בני גרשון ומררי מבני קהת לשתי פרשיות נפרדות, כבר נאמרו על כך טעמים רבים, וכן מה שפרשת במדבר מסיים בדבר שאינו טוב כבר נאמרו על כך יישובים, כפי שהרחבנו במדור זה בפרשת מצורע).
קע"ו פסוקים
עוד העירו כמה תלמידי חכמים בקובץ 'בית ועד לחכמים' (קובץ ג עמוד של"ה; קובץ ד עמוד תכ"ג) שלא יתכן להוסיף עוד פסוקים על פרשת נשא, שהרי ידוע ומקובל שיש בפרשת נשא קע"ו פסוקים, כמספר הפסוקים שיש בפרק קי"ט בתהלים, וכמספר הדפים שיש במסכת בבא בתרא, וכבר אמרו בזה גדולי הדורות הרבה עניינים ורמזים (ובשם הרה"ק רבי דוד מסקווירא זי"ע מובא, שמספר קע"ו פסוקים בפרשת נשא מכוון לבטל את קליפת 'צפו' העולה בגימטריא קע"ו).
חסרון בקריאת התורה
עוד תמהו שם על חידוש זה שתחילת פרשת נשא הוא למעלה בפסוק של נשא את ראש בני קהת, כי לפי זה נמצא שמה שנהגו אבותינו ורבותינו וכל ישראל מדור דור להתחיל פרשת נשא בפסוק של נשא את ראש בני גרשון, כולם לא יצאו חובת הקריאה בפרשת נשא, שהרי לא קראו כל הפרשה, והדין מבואר בשלחן ערוך (או"ח סי' רפ"ב, ז) שאם החסיר פסוק אחד או אפילו תיבה אחת לא יצא וחוזר וקורא כל הפרשה, ולא יעלה על הדעת ועל השפתיים לומר שכלל ישראל נכשלו בקריאת פרשת נשא ולא יצאו מעולם.