בסיום הפרשה אנו קוראים את פרשת המגדף (ויקרא כד, י-יא) וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי. כותב רש"י: "מהיכן יצא?… רבי ברכיה אומר, מפרשה שלמעלה יצא, לגלג ואמר, ביום השבת יערכנו, דרך המלך לאכול פת חמה בכל יום, או שמא פת צוננת של תשעה ימים? בתמיה!", ע"כ. המגדף לגלג אפוא על לחם הפנים שנאפו אחת לשבוע, כיצד יתכן שמגישים למלך פת צוננת.
שאל הרה"ק בעל אמרי אמת מגור זי"ע שאלה נפלאה: הגמרא אומרת (מנחות כט, א) שנעשה נס בלחם הפנים והוא נשאר חם בשעת סילוקו מהשולחן כאילו זה עתה יצא מהתנור, עד כדי כך שהיו מגביהים את השלחן עם הלחם כדי שעולי הרגלים יראו את הנס ואומרים להם 'ראו חיבתכם לפני המקום', הרי שגם ממרחק היו עולי הרגלים יכולים לראות את האדים העולים מהלחם החם, וכיצד זה לגלג המגדף ואמר שמדובר ב'פת צוננת'?!
ואף הוא חזר ויישב באופן נפלא: וודאי הלחם היה חם ורותח, אבל הכל תלוי במבט, עולי רגלים שבאו לראות את קדושת המקום והביטו במבט חיובי, הם אכן ראו את הלחם החם, אבל אם מביטים על הלחם במבט קר, בעיניים של מגדף, רואים אכן לחם צונן…
והמסר – נוקב!