בפרשת השבוע אנו לומדים (כד, יב-יג): וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא וגו' הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט וגו' וּבֵרֲכֶךָּ וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ. ורש"י מפרש: 'וברכך – ואם אינו מברכך, מכל מקום ולך תהיה צדקה', ע"כ.
מבואר ברש"י, שלכתחילה יקבל האדם את ברכת העני, ורק בלית-ברירה, אם העני לא ישכיל לברך את העשיר, אזי יקבל העשיר ברכה מאת ה'. וזהו פלא עצום! שהרי בוודאי ברכת ה' עדיפה מברכת אדם, ואם כן, כל מַלווה היה מעדיף שהעני לא יברך אותו כלל, כי אז יזכה לברכת ה', ולמה זה יזכה לברכת ה' רק בעדיפות שניה, רק במקרה שהעני לא יברך, אתמהה!
השיב על כך מרן המשגיח הגה"צ רבי דן סגל שליט"א, ביסוד עצום ויסודי: ידועים דברי הזוהר הק' (תרומה קסא, א): 'קודשא בריך הוא אסתכל בה באורייתא וברא עלמא' ע"כ. פירוש: הקב"ה הסתכל בתורה, ועל פיה ברא את העולם, דהיינו שכל טבע הבריאה, וטבע האדם, מיוסדים ומבוססים על מצוות התורה.
הנה כי כן, אחרי שמצד התורה יש דין של 'הכרת הטוב', הרי בהתאם לכך קבע ה' בטבע הבריאה, שאדם המחויב בהכרת הטוב לחברו, יש בכוחו לברך למיטיב עמו וברכתו תתקיים. כך שכאשר העני חייב הכרת הטוב לעשיר, יש לעני באמת כח לברך! אין זו סתם ברכת הדיוט, אלא ברכה אלקית הנובעת מכח עליון הטמון בתורה. כך שאכן ברכה זו עומדת בעדיפות ראשונה! לא פחות מברכה שאדם מקבל מהקב"ה בכבודו ובעצמו!