בפרשת השבוע אנו לומדים את הפסוק (במדבר יב, יג) וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר אֵ"ל נָא רְפָא נָא לָהּ. על כך אמרו בגמרא (ברכות לד, א) שכל המבקש רחמים על חבירו אין צריך להזכיר שמו של החולה, שנאמר א"ל נא רפא נא לה, ולא הזכיר משה שמה של מרים.
שלא בפניו
המגן אברהם (סי' קיט, א) מביא להלכה את דברי הגמרא שהמבקש רחמים על חבירו אין צריך להזכיר שמו. אולם הוא מביא בשם המהרי"ל, שזהו רק כשמתפלל בפניו של החולה, אבל כשמתפלל שלא בפניו, צריך להזכיר את שמו, והובאו הדברים גם במשנה ברורה (סק"ב).
שם האב או האם
כאן לא כתבו המגן אברהם והמשנ"ב אם להזכיר גם את שם הוריו של החולה, אבל בסימן קט"ז (ס"ק ג) כותב המשנה ברורה בשם האליה רבה: 'ויאמר רפא נא פב"פ רפואה שלמה'. ובחלק מהדפוסים החדשים של המשנה ברורה פתחו את ראשי התיבות פלוני בן פלונית.
ואכן, המנהג ברוב המקומות כשמתפללים על חולה להזכיר את שם אמו, כמו שכתב בפנים יפות בסוף פרשתנו וז"ל: 'כבר אמרו חז"ל (שבת סו, ב) שכל הלחשים והתפילות וקיום בריאת הגוף, הוא בשם אמו'. אך יש קהילות ועדות הנוהגות גם בתפילה על חולה להזכיר שם אביו.
אינו יודע השם
ברם, כתבו האחרונים (אורחות רבנו, ח"א עמ' ס"ד, בשם החזון איש; יביע אומר ח"ב או"ח סי' י"א) שכל זה הוא לכתחילה על צד היותר טוב, אבל אין בזה קפידא, ובפרט כשאין יודעים את שם האם, אפשר לומר שם האב, או שם החולה בלבד בלי להזכיר הוריו.
הלכה למעשה:
המתפלל בפניו של החולה, אין צריך להזכיר שמו, אבל שלא בפניו צריך להזכיר שמו ושם אמו (ויש נוהגים שם אביו), ואם אינו יודע שם הוריו יזכיר שם החולה לבדו.