וָאֹמַר אֶל אֲדֹנִי אֻלַי לֹא תֵלֵךְ הָאִשָּׁה אַחֲרָי (בראשית כד, לט) אלי כתיב, בת היתה לו לאליעזר והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו, אמר לו אברהם, בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מדבק בברוך (רש"י)
השאלה ידועה: מדוע מרומז ענין זה שאליעזר ביקש להשיא את יצחק לבתו, רק כאשר בפסוקים שלבן סיפר למשפחת רבקה את אשר אירע עמו, והרי לכאורה היה הכתוב צריך לרמוז זאת כבר למעלה כאשר דיבר אליעזר אל אברהם, כאמור (בראשית כד, ה) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי, שם היה צריך לכתוב 'אלי' לרמז שאליעזר ביקש להשיא את יצחק לבתו.
אמר הרה"ק רבי מנחם מענדל מקוצק זי"ע: בשעה שאדם נתון בתוך להט של 'נגיעה אישית' אין הוא חש בכך כלל, ואין הוא רואה את עצמו 'נוגע' כלל, רק לאחר מעשה הוא מבין למפרע שבעצם היתה לו כאן חשבון של אינטרס אישי, לכן רק לאחר מעשה גילה אליעזר את מסתורי לבו שהיתה לו כאן נגיעה אישית ורצון להשיא את יצחק לבתו…