הנוטל יותר משלשה הדסים עובר על 'בל תוסיף'?

על הפסוק בפרשת השבוע (דברים ד, ב)  לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, כותב ומסביר רש"י: 'כגון חמש פרשיות בתפילין חמשת מינין בלולב וחמש ציציות'.

והנה, אף שבתורה נאמר 'ענף עץ עבות' ודרשו חז"ל (סוכה לד, ב; וכן נפסק בשו"ע או"ח סי' תרנ"א, א) שיש לקחת שלשה הדסים, מכל מקום אנו מוצאים מנהג חביב ועתיק-יומין הנהוג בכמה קהילות, ואצל כמה גאונים וצדיקים, בעת נטילת הארבעה מינים בחג הסוכות, להוסיף ולקחת יותר משלשה הדסים.

מנהגים שונים

עוד בתקופת הגאונים היו שלקחו 68 הדסים כמספר "לולב", או 69 הדסים כמספר "הדס", או 70 הדסים כנגד שבעים פרי החג, כמובא בספרי הראשונים (הובא בתשובות הגאונים שערי תשובה סי' שי"ג; הלכות פסוקות סי' קפ"ב בשם רב עמרם; רבינו מנוח הל' לולב פ"ז הל"ז; שבלי הלקט אות שנ"ח).

המדקדקים אין מוסיפים

לעומת זאת, היו מהראשונים שחששו שיש בזה משום 'בל תוסיף' גם אם כוונתו בהוספה רק לשם נוי. בעקבות שיטות אלו כתב הרמ"א בספרו דרכי משה (סי' תרנ"א אות ט"ו לחוש לדעתם שלא להוסיף גם בהדס. גם המחבר בשלחן ערוך שם (סעיף ט"ו) פסק שמעיקר הדין בערבה והדס מוסיף כל מה שירצה, אבל המדקדקים אינם מוסיפים.

מנהג הצדיקים 

למרות זאת, צדיקים רבים נהגו להניח באגודת הלולב סך תשעה בדי הדסים, ובשו"ת תוספת חיים (סי' א') כותב שכך נוהגים חסידים ואנשים מעשה ברוב המקומות. וכן נהגו צדיקי בית צאנז וסיגוט, טשרנוביל וסקווירא ועוד. 

הערעור שבספר "נבל עשור"

לפני כמאה וחמישים שנה יצא לו עוררין למנהג זה על ידי אחד מגאוני הדור הקודם, ה"ה הגאון רבי שמואל נחום גאסנבויער זצ"ל, אבד"ק לוביטשוב, תלמידו המובהק של הגאון בעל ישועות יעקב זצ"ל. בספרו 'נבל עשור' שהוציא לאור בשנת תרי"ד, ב'קונטרס בל תוסיף' (אות ח'), בתוך דבריו הוא קורא תגר על מנהג הוספת תשעה הדסים כי לטענתו עוברים בכך על איסור 'בל תוסיף. 

תשובת ה"תוספות חיים" 

כעבור כמה שנים, יצא לעומתו גביר תלמיד חכם, הג"ר מיכל פישלער ז"ל, מנכבדי העיר פרימישלאן, והדפיס דברים ארוכים בספרו שו"ת תוספת חיים (סימן א') להצדיק את מנהג הצדיקים שאין בהם שום פקפוק, כי מנהג זה מקורו קדום מדור דור. כן הסכים על ידו בבירור הלכה זו, אחד מגאוני התקופה, הגאון רבי יצחק אהרן איטינגא זצ"ל אבד"ק לבוב, שכתב תשובה ערוכה להסכים לדברי בעל תוספות חיים.

לשם נוי אין איסור בל תוסיף

תמצית העולה מדברי האחרונים, שיש שלשה מהלכים לבאר מדוע אין בזה משום בל תוסיף. 

הטעם העיקרי הוא, מאחר שכל עיקרו של מנהג להרבות בהדס אינו אלא לנאותו, ולכן אין בו משום בל תוסיף. (כן כתב הרמב"ם הל' לולב פ"ז הל"ז; שו"ת הרשב"א ח"א סי' ע"ה וסי' תקל"ה וסי' תס"ח).

אין שיעור שלא להרבות

הסבר אחר, על פי דברי הראשונים (רא"ש פ"ג סוכה סי' י"ד, ריטב"א שם ל"א ע"ב ד"ה והתגיא) שבארבעה מינים השיעור הוא רק שלא יפחות משלשה הדסים, אבל הרשות בידו להוסיף במינו כמו שירצה. 

לשון רבים

בסגנון שונה קצת מתבאר הטעם בדברי גדולי הראשונים (שבלי הלקט אות שנ"ח; רבנו ירוחם נתיב ח ח"ד), ולדבריהם על הלולב והאתרוג אסור להוסיף, כי התורה אמרה בלולב 'פרי' לשון יחיד, ו'כפת" לשון יחיד, אבל בהדסים וערבות שהתורה אמרה לשון רבים, מותר לאדם לקחת כמה שירצה.

רק בהדס שוטה יש מדקדקים שלא להוסיף

זאת ועוד כותב התוספות חיים, שאין להקשות על הצדיקים מדוע לא חששו לדברי המחבר שהמדקדקים אין מוסיפים  בהדס, כי כל חומרת המדקדקים הוא רק שלא להוסיף "הדס שוטה" דהיינו הדסים שאינם עבות [כפי מנהג בני תימן להוסיף הרבה הדסים שוטים], אבל הדסים שהם עבות מותר להוסיף.

הדסים יבשים מאשתקד

בכמה ספרים כתבו שלקיחת תשע הדסים מקורו על פי תורת הסוד, אולם הגה"ק בעל ייטב לב מסיגוט זי"ע (שו"ת אבני צדק סי' פ"ה) כותב שאין לכך כל מקור בספרי תורת הסוד, ולכן הוא כותב הסבר מחודש למנהג לקיחת תשעה הדסים, כי בימי קדם לא היה מצוי בפולין הדסים לחים, רק הדסים יבשים מאשתקד, שהיו כרוכים שלשה הדסים יחד בחוט, ובני עליה חשש אולי נשרו עליו של אחד מהם או נקטם ראשו וכדומה, לכן לקחו שלשה חבילות כאלו של שלשה-שלשה הדסים, וסמכו שמכל חבילה נשאר לפחות הדס אחד כשר. וגם בימינו שניתן להשיג הדסים לחים, יש הנוטלים תשע הדסים, כי חוששים אולי יתקלקל איזה מהן במשך החג, על כן לוקחין יותר.