הנוני"ן ההפוכים בפרשת בהעלותך

סימניות למעלה ולמטה

העולה לתורה בפרשת בהעלותך, יוכל להבחין שלפני ואחרי הפסוקים 'ויהי בנסוע הארן וגו", רשומים בספר התורה שתי אותיות נ' הפוכים, דבר שאין בדומה לו בכל התורה כולה. 

המקור לכך הוא בגמרא מסכת שבת (קטו, ב-קטז, א), שהובא כאן בפירוש ברש"י: "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה, פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ולמטה, לומר שאין זה מקומה. רבי אומר, לא מן השם הוא זה, אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו, ע"כ.

פולמוס גדול התעורר בספרי הפוסקים, האם אכן יש לסופר להוסיף בספר תורה איזה סימנים לפני ואחרי פסוקי ויהי בנסוע, ואם כן, איזה צורה יש לעשות שם?

צורת נ' הפוכה

אם כי בגמרא במסכת שבת לא נזכר כלל שהסימניות הם צורת האות נ', רק נזכר שיש לעשות איזה סימניות. אולם המנהג שהתפשט בתפוצות ישראל הוא, לעשות בספר תורה צורת אות נ' הפוכה, על פי הגמרא במסכת ראש השנה (יז, ב), כלפי הפסוקים בפרק ק"ז בתהלים, יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים, המה ראו מעשי ה' וגו' – עשה להן סימניות וכו', ושם פירש רש"י וז"ל: "סימניות – בין פסוק לפסוק יש סימנין הפוכין, כזה:" ובדפוסי הגמרא נדפס שם סימן של אות נ' הפוכה..

צורת סוגריים עגולות

חידוש מופלא מוצאים אנו בחידושי מהר"ם שיף (מסכת שבת שם) שלא לחינם בחרו לעשות דווקא צורת נ' הפוכה בתחילה ובסופה, אלא לפי שהנונים הם במקום צורת סוגריים בחצי עיגול (), או חצי מרובע  [], ולכאורה כוונתו שעושים בראשו נ' פשוט ורק בסופו נ' הפוך וכך נוצרת צורת סוגריים. או יתכן שבשניהם עשו אות הפוכה לסימן, להורות שפסוקים אלו אין כאן מקומם.

המהרש"ל: טעות ותלמיד טועה כתבו

ראש המפקפקים נגד מנהג זה הוא המהרש"ל, בהגהות חכמת שלמה במסכת שבת, ובאריכות גדולה בספרו שו"ת מהרש"ל (סימן עג), הוא מאריך מרחיב עד מאד בדברים נפלאים בפולמוס זה.

הוא תמה על המנהג לעשות צורת נ' הפוכה בספר התורה, שהרי אפילו אות אחת מיותר פוסלת את ספר התורה, ואפילו ניקוד או פיסוק אסור לעשות בספר התורה.  לכן מפרש שם שהכוונה בסימניות רק לעשות ריוח חלק, וטעו התלמידים וסברו שהסימנים הן כצורת אותיות נונין. 

כל התורה תלויה באותם נונין

המהרש"ל דן שם בהרחבה בסוגיה זו, ומצדד סברות לכאן ולכאן, להתיר לעשות את האותיות נ' או לאסור, עד שמצא שיש לכך מקור בזוהר הקדוש ובספרי קבלה שם מובא שכל התורה תלויה באותן אותיות נ' (כפי שמביא שם בשם רבינו בחיי והריקאנטי), ויש בכך סודות עצומים. 

י"ב תמונות בצורת הנו"ן

זאת ועוד מביא שם המהרש"ל שהוא חקר ומצא במשך השנים היו כמה מנהגים כיצד לעשות את האות נ' הפוך, והאם אכן להוסיף אותיות בין הפסוקים, או שמא להפוך את האות נ' של המילה בנסוע, או של המילה וינוסו, או של ובנוחה, או אות שתי האותיות  נ' של המילה כמתאוננים,

היתרו של הנודע ביהודה

לעומת המהרש"ל האוסר הוספת סתם נונין באויר בין הפרשיות, הרי שהנודע ביהודה (קמא, יו"ד עד) חולק על דבריו וכותב שאין הוספת נון הפוכה בין הפרשיות פוסלת, ודווקא הוספת אות המשנה את הקריאה פוסלת, או הוספת ניקוד או פיסוק, ולא הוספת אותיות הפוכות וסתם צורת בין הפסוקים, ולכן בודאי עדיף להוסיף בין הפרשיות ולא לשנות ולהפוך נון בתוך הפרשה. 

דעת גדולי החסידות

הרה"ק בעל באר מים חיים זי"ע בספה"ק סידורו של שבת (ח"ב דרוש ג פ"א מ"ג) כותב נגד כתיבת אותיות נונין בספר תורה, וכותב בשם הרה"ק מזבאריז זי"ע שאסור להוסיף אותיות אלו בספר התורה.

אך לעומת זאת בספר משנת אברהם (סי' כ"ד מסעיף ז והלאה) חולק עליו וסובר שיש לנהוג להלכה ולמעשה ולכתוב הנוני"ן הפוכים וכדברי הזוה"ק, ולא עוד שכותב שגם הרה"ק מזבאריז עצמו כתב כן בספר תורה שלו. וכן מביא שם שנהגו עוד מגדולי צדיקי החסידות.

באיזה צורה מהפכים הנון

גם בקרב אלו הנוהגים להוסיף בין הפרשיות נון הפוכה, יש חילוקי מנהגים איך הופכים את האות: א. יש שעושים הרגל למעלה והראש עם התגים למטה. ב. המנהג הנפוץ הוא שמשאירים הראש למעלה והרגל למטה, רק הופכים הנון לאחוריו. ג. יש שמשאירים את הראש כמו שהיא, ורק את הרגל של האות מהפכים לאחור.