הפולמוס בדברי רש"י 'שֶׁמָּצִינוּ אָשָׁם בְּצִבּוּר'

האומנם השתרבב בתוך דברי רש"י בפרשת צו, פירוש שרש"י לא כתבו אלא תלמיד כתבו בטעות? | וגם: איזה תירוץ על רש"י תירץ ילד גאון בן שש?

 "ראיתי בבית עקד ספרים של המלוכה באשכנז, יותר ממאה כתבי יד עתיקים רש"י על התורה, ולא נמצא בהם כלל הדברים האלה "

ישנן קרבנות אשר מקריבים אותם בין בקרבן יחיד ובין בקרבן ציבור, כגון 'עולת ציבור', 'חטאת הציבור', 'שלמי ציבור', אולם שונה הוא קרבן אשם, שרק אדם יחיד מקריב אותו, ולא מצאנו בכל התורה כולה אפשרות שהציבור כולו מתחייב להקריב קרבן אשם. כך מפורש בגמרא מסכת זבחים (נ, א) ומסכת תמורה (יד, א) שקרבן אשם אינו בא בציבור, וכך כותב הרמב"ם בפירוש המשניות, בהקדמתו לסדר קדשים: 'ואין בקרבנות הצבור אשם, ואינו אלא קרבן יחיד לעולם'.

אשם בציבור?!

למרבה הפלא והתמיהה, בפרשת השבוע, פרשת צו, על הפסוק (ויקרא ז, ב) בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחֲטוּ אֶת הָעֹלָה יִשְׁחֲטוּ אֶת הָאָשָׁם, נכתב בפירוש רש"י: 'ישחטו – ריבה לנו שחיטות הרבה, לפי שמצינו אשם בצבור, נאמר ישחטו רבים'. עכ"ל. וכל העובר על דברי רש"י אלו עומד משתומם, היכן וכיצד מצינו אשם בציבור?

מאה כתבי יד!

ובאמת, ברש"י דפוס ראשון, ובכתבי יד עתיקים של פירוש רש"י, לא מופיע כלל כל דיבור זה ברש"י, וגם כל מפרשי רש"י, הרא"ם וגור אריה וכו', לא ביארו מאומה על דברי רש"י אלו, ומוכח שלא היה לפניהם דיבור זה, ואכן בימינו ברוב הדפוסים הכניסו תיבות אלו בסוגריים.

כך כותב רבה של לובלין, הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל, בספרו שו"ת 'אור המאיר' (סי' ס"ד): 'בהיותי בארץ אשכנז, ראיתי בבית עקד ספרים של המלוכה, יותר ממאה כתבי יד עתיקים רש"י על התורה, ובדקתי וראיתי כי לא נמצא בהם כלל בפרשת צו שם הדברים האלה המועתקים ברש"י שלנו וכו', וכמדומני שאיזה תלמיד אחרון הוסיף ברש"י שלנו הדברים הנ"ל, ולאו גושפנקא דרש"י ז"ל חתם עליהם'.

טעות סופר

יש שנדחקו להגיה הגהות שונות בדברי רש"י, כמו למשל מה שכותבים המהרש"ל ביריעות שלמה, וכן בספר 'קרבן העני החדש' (להג"ר אשר ענזיל זצ"ל, לעמבערג, תרמ"ב), וכן בספר 'תורה תמימה', שבוודאי היא טעות סופר ברש"י וצריך לומר כך: "לפי שלא מצינו אשם בציבור, נאמר ישחטו רבים', והכוונה, שאם אינו ענין לאשם, שאינו בא בציבור, תנהו ענין לעולה.

ואילו בספר 'שערי לימוד' (טעמי תורה, להג"ר יצחק מתתיהו לוריא זצ"ל), הוא מציע להגיה ברש"י: 'לפי שמצינו עולה בציבור, נאמר ישחטו רבים'. בסגנון אחר מציע בספר 'תכלת מרדכי' (להג"ר מרדכי גימפל יפה זצ"ל, אב"ד רוז'ינוי) להגיה ברש"י: 'לפי שמצינו שלמים בציבור, נאמר ישחטו רבים'  (עיי"ש שהוכיח כן מהתורת כהנים).

גאונות של ילד

אולם מפרשים אחרים כתבו כמה ביאורים ליישב את דברי רש"י אלו, כפי שהם נדפסים בימינו בחומשים, ונציג כאן כמה מהלכים שנאמרו בזה.

מסופר, על הגאון רבי אליהו מרוגלא זי"ע רבה של קאליש, שכאשר היה ילד כבן שש, הפליא את מלמדיו בבקיאותו הגדולה בתנ"ך. פעם כשלמד אצל המלמד חומש ורש"י בפרשת צו הגיעו אל דברי רש"י אלו, העיר המלמד שדברי רש"י אלו קשים להבנה, שהלא לא מצאנו שציבור יביא קרבן אשם. 

קפץ אליהו הקטן ממקומו וקרא: הלא מפורש כתוב בספר עזרא (י, יט) 'ויתנו ידם להוציא נשיהם ואשמים איל צאן על אשמתם', הרי שהיה פעם שהביא הציבור כולו קרבן אשם! התפעל המלמד מהערתו של ילד פעוט זה והפיץ זאת ברבים. כך התפרסם כילד עילוי שעתיד להיות גדול בישראל. 

'מצינו' – פעם אחת

תירוץ זה הובא גם ב'פרדס יוסף' בשמו של הגה"ק בעל אבני נזר זי"ע, וכן כתב הגר"מ שפירא זצ"ל בספרו שו"ת אור המאיר (הנ"ל) בשם זקנו הגאון בעל מנחת שי זצ"ל, והוסיף שזו הכוונה בדקדוק הלשון ברש"י 'שמצינו אשם בציבור', הכוונה שמצינו רק פעם אחת שהקריבו אשם בציבור, היינו בימי עזרא.

כמה סוגי אשמות

מהלך אחר בביאור דברי רש"י כותב בספר 'חמודי צבי', שאין הכוונה שאשם בא בקרבן ציבור כפשוטו, אלא שיש הרבה אנשים המביאים קרבן אשם, כי יש כמה מיני אשמות, אשם גזילות, אשם מעילות, אשם שפחה חרופה, אשם נזיר, אשם מצורע, ואשם תלוי, ממילא יש הרבה אנשים בעזרה המביאים קרבן אשם, לזה נאמר "ישחטו" רבים, וזהו שכתב רש"י 'שמצינו אשם בציבור' היינו בכינופיא של הרבה אנשים, כדרך שמצינו (פסחים עו, א) שהפסח נקרא קרבן ציבור כי הוא בא בכינופיא.

כעין זה תירץ מהרי"ל דיסקין, כשהוא מדקדק מדוע כתב רש"י 'אשם בציבור', ואם היה הכוונה כפשוטו היה לו לומר "אשם-ציבור", אלא כוונתו כי יאשמו רבים ומביאים כל אחד ואחד אשם ביום אחד, זה נקרא אשם בציבור.

שליח השותפין

מהלך אחר כותב בספר 'ליקוטי יהודה', שיש אפשרות של אשם בציבור, כגון שציבור ששלחו שליח אחד שימעול בהקדש, שכולם חייבים אשם אחד, שהרי במעילה יש שליח לדבר עבירה (קידושין מב, ב).