הפולמוס על גבולות ארץ ישראל

בפרשת השבוע – פרשת מסעי – מפרטת התורה את גבולות ארץ ישראל, תוך ציון שמות של ערים והרים, ימים ונהרות. גם בפרשת לך לך (בראשית טו יח), ובפרשת משפטים (שמות כג, לא), ובפרשת עקב (דברים יא, כד), וכן בתחילת ספר יהושע, מוזכרים נקודות ציון לגבולות ארץ ישראל. 

חוסר מידע

במשך השנים נוצר קושי לזהות את המיקום המדויק של קו הגבול, אם מחמת שנחרבו הערים הקדומות, ואם מחמת שהשתנו שמם. גם לא ניתן היה לסמוך על ציורי מפות שלא דייקו בציורים, ואף הערים הנקראות בערבית בשמות דומים לשמות הקדומים כבר כתב החזון איש (שביעית סימן ג ס"ק יח יט): "אין אנו בטוחים אם אפשר לסמוך על מפת הארץ שלא דקדקו בדברי חז"ל, ושמות הערים ומקומותיהם נשתנו, ויש שנמחקו ובנו על פי אומדנות". עכ"ל. 

מה גם, שרוב הראשונים והאחרונים לא התגוררו בארץ ישראל ולא עסקו או הכריעו בשאלת מיקום הגבולות וכמעט שלא כתבו הפוסקים הקודמים על כך מאומה. 

לחוסר המידע על מיקום הגבולות' השלכות חמורות הנוגעות למצוות התלויות בארץ, ובעיקר לשנת השמיטה. לדעת היכן מסתיים הגבול של ארץ ישראל, ולא חל קדושה על הפירות.

פולמוס הערבה

פולמוס ער התעורר אודות חיוב שמיטה באזור 'הערבה'. תחילת הערבה בקצה דרום ים-המלח, וסופה בעיר אילת. רוב שטחי הערבה שוממים מיישוב מגורים, אך יש בה הרבה יישובים חקלאיים, שדות ובתי גידול ירקות. 

הערבה מחולקת לכמה מועצות ואזורים, א. 'הערבה הצפונית'  ב. 'הערבה התיכונה', שם יש נחל הנקרא "נחל ערבה" הזורם מדרום לצפון, ומשני צדי הנחל יש יישובים חקלאיים. כן נמצא שם 'נחל פארן' הפונה באלכסון לצד מערב, וגידולי המושבה 'פארן' המה מעבר לנחל זה לצד דרום. ג. הערבה הדרומית, בקצה האחרון הקיצוני ביותר לצד דרום, עד אילת [יש הקוראים לערבה התיכונה והצפונית יחד בשם 'הערבה הצפונית'].

אודות הערים והישובים בערבה התעוררה מחלוקת גדולה, איזה מהם נחשב כחלק מארץ ישראל ויש בפירותיו קדושת שביעית ואיסורי ספיחין, ואיזה מהם אינו חלק מארץ ישראל. אם כי הכל מסכימים שקצה ים המלח הוא הקצה הדרום-מזרחי של ארץ  ישראל, אלא שנחלקו מאיזה קצה של ים המלח מתחיל הגבול, האם מהקצה המזרחי או בקצה המערבי. 

דעת בעל 'דרך אמונה'

מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצ"ל בספרו דרך אמונה בירר באריכות על פי מקורות רבים מחז"ל שהגבול של ארץ ישראל מסתיים  כבר ב"נחל צין' העובר לכל דרומה של ארץ ישראל, ולפי זה נמצא שכמעט כל שטחי הערבה הם מחוץ לארץ ישראל, אך כתב כן להלכה ולא למעשה אחרי שחותנו מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל לא הסכים לכך. 

דעת המשנת יוסף

הגאון רבי יוסף ליברמן זצ"ל, בעל משנת יוסף, בירר להלכה כשיטת הספר 'תבואות הארץ' (נדפס בשנת תר"ה), שקו הגבול הדרומי הוא במעלה עקרבים, קדש ברנע ועצמון, והוכיח שם היכן הם מקומות אלו בימינו, ושיטה זו קרובה לשיטת הדרך-אמונה, כך שכמעט כל שטח הערבה הוא בחוץ לארץ.

דעת בד"ץ העדה החרדית

על פי הכרעת הגאון בעל מנחת יצחק זצ"ל והגאון רבי יעקב בלוי זצ"ל ועוד, הכריעו בבד"ץ העדה החרדית כשיטת המשנת יוסף, אך למעשה לא מכשירים הבד"ץ את כל הפירות וירקות שתחת הגבול הזה, משום שחוששים לשיטת הספר 'אדמת קדש' שכתב שישנה בליטה גדולה מהגבול הדרומי המגיעה עד אזור 'עין יהב' או 'עין רחל', ולכן הם מכשירים פירות וירקות רק מהאזור שאחרי היישוב עין יהב (וכן את חלק מהישוב עין יהב). 

קו 'המעלה השלושים'

שיטה רביעית היא שיטת הגרי"ש אליישיב זצ"ל: כידוע, כדור הארץ מחולק לפי 360 מעלות, וארץ ישראל נמצאת בין המעלה ה30 בדרום הארץ עד למעלה ה35 בצפון הארץ. והנה באמצע שטח הערבה עובר קו השלושים (בערך אצל היישוב 'לוטן'). 

מרן הגרי"ש אליישיב זצ"ל סבר  שיש להחמיר בכל הערבה צפונית והתיכונה עד לקו שלושים, שכולם נחשבים חלק מארץ ישראל, בהתאם לדברי הרמב"ם שכתב ששם הגבול. 

עד אילת

יש שכתבו שצריך להחמיר בכל שטח הערבה אפילו עד אילת, מחשש שמא היא בכלל גבולות הארץ. אולם רוב הפוסקים לא חששו לשיטה זו להחמיר כל כך. 

דעת החזון איש

בדומה לכך יש המחמירים ברוב שטח הערבה עד היישוב יטבתה הקרוב לאילת, כיון שמובא בשם החזון איש שאמר שהיישוב יטבתה הוא בוודאי חוץ לארץ (אורחות רבינו ח"ב עמוד שסח).

במסגרת יריעה קצרה זו לא נוכל להרחיב עוד בפולמוס זה, אודותיו חוברו ספרים וקונטרסים רבים, זה בונה וזה סותר כדרכה של תורה, וכל אחד ינהג כהוראת רבותיו ומוריו וילך בטח ללא שום מכשול.