בתור הזהב היהודי של חצי האי האיברי הלוא היא ארץ ספרד, גדל במחוז קטלוניה שמסביב לברצלונה רבינו הרמב"ן. שהיה ועודנו אחת מדמויות ההוד המשפיעות ביותר בעולם היהודי ובמרחב היצירה התורנית. את תחילת תורתו קנה מחכמי בית המדרש הספרדי ובראשם רבו המובהק רבי יהודה בר יקר, אחר כן הלך ללמוד אצל חכמי פרובאנס בצרפת שם היה מורו העיקרי רבי נתן בן מאיר. הרמב"ן אף קיים מאמר הכתוב "הרוצה להחכים ידרים", הוא עלה לארץ ישראל בימי שממונה, אך תורתה של ארץ הצבי נתנה בחיבוריו את אותותיה.
חידושיו וחיבוריו רבים הם עד מאוד ונסובים בענייני הלכה לענפיה ועל הגמרא. נודעים גם מאוד השגותיו, על הרמב"ם, הראב"ד והרז"ה. כחד מחכמי ספרד שהכיר מקרוב אף את תורת חכמי צרפת, היה לרמב"ן תפקיד מרכזי בפולמוס ומניעת החרם על המורה נבוכים לרמב"ם. חלק ניכר ממורשתו הוא איגרת הרמב"ן שנתקבל כמאמר מעורר ומוסרי, שיהודים רבים לומדים אותו תדיר ויש שמקפידים אף לאומרו באופן יומיומי. אך מעל כולנה מתבלטת פירושו על התורה.
הרמב"ן כתב חיבור רחב ונרחב מאוד באופן יחסי לראשונים, על חמשת חומשי התורה. בפירושו הוא הולך ואוחז בכל אחד מדרכי הפרד"ס. כך הוא כותב בהקדמתו על מה שהביאוהו לכתוב ולפרש:
"אבל מה אעשה ונפשי חשקה בתורה, והיא בלבי כאש אוכלת בוערה, בכליותי עצורה, לצאת בעקבי הראשונים אריות שבחבורה, גאוני הדורות בעלי גבורה, להכנס עמם בעובי הקורה, לכתוב בהם פשטים בכתובים ומדרשים במצות ואגדה ערוכה בכל ושמורה".
כבריח התיכון של הראשונים האריות שבחבורה שבעקבותיהם מנסה לצעוד הרמב"ן, הוא מניח את רש"י הקדוש. מילותיו הם לו כמורה נתיב, גם אם לא יסכין לכל דבריו. ואלו המילים הזכות בהם בחר לתאר את מלאכתו הכבירה:
"ואשים למאור פני נרות המנורה הטהורה, פירושי רבינו שלמה עטרת צבי וצפירת תפארה, מוכתר בנימוסו במקרא, במשנה ובגמרא, לו משפט הבכורה, בדבריו אהגה באהבתם אשגה ועמהם יהיה לנו משא ומתן דרישה וחקירה, בפשטיו ומדרשיו וכל אגדה בצורה, אשר בפירושיו זכורה".
למרות זאת, הרי שרוב חיבורו של הרמב"ן מוקדש להשגות ומשא ומתן עם פירוש רש"י בפסוק. כמצוי מאוד שכותב: "כתב רש"י" ואז מביא את פירושו שלו. הרמב"ן כבן אסכולת המחקר הספרדית, מעדיף הרבה את הדרש על פני הפשט המצוי לרוב בפירושי רש"י הצרפתי.