על הפסוק בפרשת השבוע (דברים טז, טו) וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ, כותב רש"י הקדוש: 'ולפי תלמודו, למדו מכאן (סוכה מז:) לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה', ע"כ.
התמיהה מפורסמת: הרי כלל נקוט בידינו שכל מקום שנאמר בתורה 'אך' הוא לשון מיעוט, וכיצד דרשו חז"ל כתוב מהפסוק והיית אך שמח 'לרבות' את הלילה האחרון, ליל שמיני עצרת, שחובה לשמוח בו, בעוד הפסוק בא למעט ולא לרבות.
אלא, יישב בטוב טעם, הגאון מווילנא זי"ע, בשבעת ימי חג הסוכות מלבד עצם השמחה בחג יש עוד כמה עניינים ומצוות לקיים ולשמוח בהם, הלא הם, הסוכה; ארבעת המינים; שמחת בית השואבה. אולם ביום השמיני אין את כל הדברים הללו, שהרי אין יושבים בסוכה ולא נוטלים ארבעת המינים ולא שואבים מים לניסוך המים, כך שלא נותרה אלא שמחת החג בלבד
אמור מעתה, באמת "אך" הוא לשון מיעוט, וזו כוונת הפסוק: 'והיית אך שמח'? – רק שמחת החג בלבד, בלי שמחה במצוות נוספות, דהיינו לשמוח בעצם יום שמיני עצרת, לכן דרשו מכאן לרבות לילי יום טוב אחרון של חג לשמחה.
כפתור ופרח!