זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם

פרשת בא היא לא רק פרשת הגאולה ממצרים בימים ההם, אלא כוללת מצוות המלוות אותנו בזמן הזה למען נזכור את יציאת מצרים: מצות קידוש בכורות, הנחת תפילין, ומצוות הנוהגות בליל הסדר ובשבעת ימי החג.

נושאי הפרשה:

מכת ארבה \\ מכת חושך \\ קידוש החודש \\ קרבן פסח \\ אכילת מצה ואיסור חמץ, ודיני החג \\ מכת בכורות \\ יציאת מצרים \\ קדושת הבכורות \\ זכירת יציאת מצרים \\ תפילין.

א. כוכב של דם

לקראת מכת ארבה אמר ה' למשה להזהיר את פרעה על המכה העומדת לבוא. עבדי פרעה שומעים את התראת משה שהארבה יאכל את כל הצומח, והם מפצירים בפרעה להיכנע כי מצרים אבודה. 

פרעה מזמן אליו את משה ואהרן, ומברר מי ומי ההולכים למדבר, ומסרב לשלוח גם את הטף, בנימוק שאין דרך הטף לשחוט, ומציע לשלוח רק הגברים. כאשר משה מסרב להצעה זו, פרעה מאיים שכוכב ששמו 'רעה', המסמן על דם הריגה, עולה נגדם במדבר.

ב. רוח מערבית

משה נוטה את ידו, ורוח מזרחית מביאה חגבים רבים האוכלים כל עץ ועלה ירוק. לאחר בקשת פרעה, משה מתפלל להסרת המכה, ורוח מערבית נוטלת את הארבה לים סוף. 

ג. חושך סמיך

בשלשת הימים הראשונים של מכת חושך, לא ראו מאומה, ובשלשת הימים שאחריהם היה החושך סמיך וניתן למישוש בידיים, כך שהמצריים לא היו יכולים לזוז ממקומם. במכת חושך מתו רשעי ישראל שלא רצו לצאת. כמו כן, היהודים ניצלו את ימי החושך לחפש כלים בבתי המצריים, כך שיוכלו לשאול מהם כלים ביציאתם ממצרים.

ד. גירוש מהארמון

בשלב זה, מציע פרעה לשלח את ישראל בלי הבהמות, אך משה דוחה את ההצעה, ואומר לפרעה שהוא עצמו עוד יתן להם בהמות. פרעה מגרש את משה מביתו ומזהירו שלא יראה פניו. בעוד משה בבית פרעה, דיבר ה' אתו והודיע לו על מכת בכורות, ושהיהודים ישאלו כלים מהמצריים. לאחר מכן משה עוזב את בית פרעה בכעס, וה' נתן את חן העם בעיני המצרים, ומשה נעשה גדול ונכבד בעיני מצרים.

ה. סמוך לשקיעה

בראש חודש ניסן סמוך לשקיעת החמה, דיבר ה' עם משה ואהרן, והראה להם את הירח בחידושה, ומסר להם את מצות קידוש החודש, והמצוה שחודש ניסן יהיה הראשון במניין החודשים. בנוסף, מצווה ה' להם להזהיר את ישראל, שבעוד עשרה ימים, ביום י' בניסן, יכינו קרבן פסח ויבדקו שאין בו מום, ובזכות ההכנה ומצות מילה, יגאלו ממצרים.

ו. הלכות החג

ביום זה, ראש חודש ניסן, מסרו לישראל הלכות הנוגעות לקרבן פסח, והמצוה לטבול אזוב בדם הפסח, ולתת הדם על המזוזות והמשקוף, ובזכות זה יחמול ה' עליהם במכת בכורות. כן נאסרו לצאת מהבית עקב סכנת המזיקים בלילה שאין מבחינים בין צדיק לרשע.

בליל הסדר חובה לאכול מצה, ובשאר הימים – אין חובה, אך אסור לאכול חמץ ושאור אפילו בתערובת. יום ראשון ואחרון של פסח אסורים בכל מלאכה.

ז. ארבעה בנים

הכתוב מבאר את התשובה לבן הרשע השואל מה העבודה הזאת, והתשובה לשאלת החכם, התם, ושאינו יודע לשאול. 

ח. זהב נמס

בני ישראל השתחוו והודו לה' על הבשורות הטובות, וקיימו את מצוות הפסח כהלכה. ויהי בחצות ליל ט"ו בניסן, הכה ה' את בכורי מצרים, כולל בכורות השבויים ובני השפחות, ואין בית שאין בו לכל הפחות מת אחד. גם אלילי הזהב והכסף נמסו, ואלילי העץ הרקיבו.

פרעה שהיה בכור וחשש לחייו, קם ממיטתו בחצות הלילה לחפש את משה ואהרן, וכשמצא אותם ציוה עליהם לצאת, וגם כל המצריים דחקו בישראל למהר לצאת, ובני ישראל שאלו כלים מהמצרים.

ט. 120 מיל בשעה

באמצע יום ט"ו בניסן יצאו ממצרים, כשעל שכמם שיירי מצה ומרור ובצק שלא הספיקו לאפות והוא לא החמיץ. תוך שעה אחת הם הגיעו מרעמסס לסוכות, מרחק של 120 מיל. 

י. בכור ותפילין

מצוה לפדות בכור אדם בחמש סלעים, ולהקדיש כל בכור בהמה טהורה, ואילו פטר חמור יש לפדות בשה הניתן לכהן, ואם אין פודים אותו יש לעורפו בגרזן. חובה לזכור  את יציאת מצרים, כן מצוה להניח תפילין כדי לזכור את הנס של יציאת מצרים.