בפרשת קרבנות הנשיאים בפרשתנו, אנו רואים דבר פלא. כל הנשיאים הקריבו את אותם קרבנות, יום אחר יום, ובכל זאת התורה חוזרת שנים-עשר פעמים על אותם פסוקים, ללא כל שינוי ביניהם. והדבר אומר דרשני, מדוע לא נקט הכתוב בלשון קצרה, אחרי קרבנות הנשיא הראשון, שכמשפט הזה הקריבו כל הנשיאים.
רעיון נשגב אמר על כך הגה"ק רבי שמחה בונים מפרשיסחא זי"ע: הכתוב בא ללמדנו, שלמרות שכל הנשיאים הקריבו אותו קרבן ממש, בכל זאת לכל נשיא היתה כוונה עצמית וטעם מיוחד להקרבת הקרבן הזה. הנשיא ביום השני לא התכוון סתם לחקות את הנשיא של היום הראשון, והנשיא של היום השלישי לא התכוון לחקות את הנשיא של היום השני, אלא לכל אחד היו כוונות אחרות המיוחדות רק לו. כך גם מפורש במדרש רבה (יג, יד) בכל נשיא ונשיא טעם אחר ושונה לקרבנות אלו, ולא כחיקוי למעשה קודמו.
לכן בסיום הקרבן של כל נשיא נאמר זֶה קָרְבַּן נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר וגו' זֶה קָרְבַּן אֱלִיאָב בֶּן חֵלֹן, כלומר, זהו הקרבן המיוחד רק לו, בכוונה פנימית מיוחדת עבורו.
פנינה נפלאה הוסיף על כך תלמידו הגה"ק בעל חידושי הרי"ם מגור זי"ע: רש"י בפירושו מציין רמזים רבים הטמונים בקרבנות הנשיאים, שהם מרמזים על אדם הראשון ועל נח ועל האבות וכו', אך הפלא הוא, שרש"י מציין זאת דווקא בקרבנות היום השני, ולא בקרבנו של נחשון ביום הראשון. כי רש"י בא להדגיש נקודה זו, שהנשיא ביום השני לא היתה כוונתו לחקות את הנשיא הראשון, אלא היו לו כוונות וטעמים מיוחדים עבורו.