פלא של חידוש אנו מוצאים בשו"ת חתם סופר (ח"א סימן נא), בתשובה הממוענת אל אחד מחכמי דורו, שחזר לעירו לאחר נסיעה בספינה מעבר לים, בני קהילתו ערכו לו באותו לילה מסיבת קבלת פנים מפוארת "והוליכוהו למקום קודש בית הכנסת בשירים ותופים ובאורים כבדו ה' והללוהו על בוא רבם לשלום", ואותו רב נעמד במעמד קבלת-הפנים ובירך בשם ומלכות ברכת 'הגומל', והתעוררה השאלה האם מותר לברך ברכת הגומל בלילה, או שמא מאחר וברכת הגומל היא במקום קרבן תודה, יש לברך אותה דווקא ביום ולא בלילה?
ויזבחו זבחי תודה – מי?
החתם-סופר שם בתשובתו מבאר שמצד ההלכה אין מניעה לברך ברכת הגומל בלילה, אך כאן מגיע החתם-סופר עם חידוש מרעיש, ולפיו יורדי הים כלל אינם חייבים בהבאת קרבן
הוא מוכיח את חידושו מפרק ק"ז שבתהלים, דוד המלך במזמור זה מסדר את הארבעה הצריכים להודות: א.] תעו במדבר בישימון דרך. ב.] אסירי עני וברזל. ג.] חולים שהגיעו עד שערי מוות. וכאן לאחר שלש אלו מופיע הפסוק "ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברינה. ורק לאחר מכן מגיע הרביעי: ד.] יורדי הים באניות.
מכך מוכיח החתם סופר שיורדי הים אינו חייב בקרבן תודה משום שהוא הכניס את עצמו בידיים למקום סכנה.
הסתירה מרש"י פרשת צו
כמה מהאחרונים שחלקו על החתם סופר, תמהו עליו מדברי רש"י המפרשים בפרשת השבוע על הפסוק (ויקרא ז, יב) אם על תודה יקריבנו, כותב רש"י: "אם על דבר הודאה על נס שנעשה לו, כגון יורדי הים והולכי מדברות וחבושי בית האסורים וחולה שנתרפא שהם צריכין להודות שכתוב בהן יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם ויזבחו זבחי תודה, אם על אחת מאלה נדר שלמים הללו, שלמי תודה הן", עכ"ל. הרי מפורש ברש"י שגם יורדי הים חייבים בהקרבת קרבן תודה, וגם עליהם נאמר הפסוק בתהלים 'ויזבחו זבחי תודה'.
רש"י מפורש במסכת זבחים
זאת ועוד, רבים מהאחרונים הביאו את דברי רש"י במסכת (זבחים ז', א ד"ה לא) שכתב וז"ל: "דארבעה צרכין להודות, כדאמרינן בברכות, וכתיב בהו ויזבחו זבחי תודה, ושחט תודה בשעת עלייתו מן הים, לשם תודה שהפריש על יציאתו מבית האסורים", הרי מפורש יוצא מדברי רש"י שעולה מהים ויוצא מבית האסורים שניהם חייבים קרבן תודה (כך הקשה בשו"ת מחנה אברהם סימן ל"ג; שו"ת אבני נזר חאו"ח סימן ל"ט; גליוני הש"ס ברכות נ"ד ד"ה ארבעה).
אין חובה, רק אם נדר
אולם ה'שדי חמד' (אסיפת דינים מערכת ברכות סימן י"ב) כתב ליישב את דברי החתם סופר, שאין עליו כל סתירה מדברי רש"י בפרשת צו ולא מדברי רש"י במסכת זבחים, שהרי רש"י לא כתב שיש 'חובה' לנדור ולהביא קרבן תודה, אלא שאם הוא מרצונו עמד ונדר להביא קרבן תודה, אזי כמובן הוא חייב לקיים את נדרו ולהביא, ומעתה צדקו דברי החתם סופר שיש לחלק בין שלשת הנסים הראשונים שהוא 'חייב' להביא קרבן תודה, ובין יורדי הים שאינו חייב לנדור להביא קרבן תודה.
הכניס עצמו בידיים לסכנה?
הרבה קולמוסים השתברו אודות חידוש זה של החתם סופר, אך בעיקר הסברו של החתם סופר שיורדי הים אינם חייבים בקרבן תודה משום שהם הכניסו את עצמם בידיים לסכנה, העיר לנכון בספר 'בשבילי ההודאה' (סימן ד) שאם כן, גם הולכי מדבריות לא יביאו קרבן תודה כי מי ביקש מידם ללכת במדבר? ואם תאמר שהיו מוכרחים ללכת במדבר לצורכי פרנסתם וכדו', הרי גם ביורדי הים יתכן שהם עברו בים לצורך נחוץ, ומניין לנו לחלק ביניהם, הרי גם במדבר וגם בים יש פעמים שנוסע סתם לטיול ויש שנוסע לצורך נחוץ!
זאת ועוד העיר שם, שלפי זה נמצא שגם חולה והתרפא, אם הוא גרם לעצמו להיות חולה, כגון שהלך במקום קר והצטנן, כדברי חז"ל ש'צינים ופחים' אינם בידי שמים, ואדם אחראי שלא לגרום לעצמו חולי, אם כן גם חולה כזאת יהיה פטור מלהביא קרבן תודה?! וכן העיר בספר (חיבת הקודש סימן ק"ה).