"טורטני וטורטני דטורטני"

בפרשתנו אנו לומדים על אשכול הענבים שנשאו המרגלים, כאמור (במדבר יג, כג)  וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם.

אודות צורת ואופן נשיאת האשכול, מוצאים אנו פולמוס רחב בדברי הראשונים והאחרונים, אשר דנים בביאור שלש שורות בגמרא מסכת סוטה (לד, א) שם נאמר: 'ממשמע שנאמר בַמּוֹט, איני יודע שבִּשְׁנָיִם? מה תלמוד לומר בִּשְׁנָיִם? בשני מוטות, אמר רבי יצחק: טורטני וטורטני דטורטני'.

משא או משקל

לדעת רש"י שם, פירוש המילה 'טורטני' הוא: 'משא'. ו'טורטני-דטורטני' פירושו: 'משא על גבי משא'. אולם להלן נראה שבביאור שיטת רש"י, נאמרו כמה מהלכים במפרשים. מנגד, שיטת רבינו חננאל (הובא בתוספות שם), שפירוש המילה 'טורטני' הוא: קנה של מאזניים, וגם בכך נאמרו כמה פירושים.

להלן נציג את תמצית השיטות, בשילוב ציורי המחשה מיוחדים, שנערכו במיוחד עבור גיליון 'תורה שבכתב'.

ציור א:

האשכול עצמו היה מונח על גבי שני מוטות שהונחו בצורה ישרה כזו: ||, וכדי לסייע במשא, הונחו תחת שתי המוטות הללו היו שני מוטות נוספים, כל מוט נטה באלכסון לצד אחר, כצורת X. בסך הכל היו ארבע מוטות, כאשר כל מוט היה נישא על ידי שני מרגלים, דהיינו מרגל אחד מכל צד של המוט, ובסך הכל שמונה המרגלים (כך ביאר המהרי"ק ברש"י, וכן בספר תועפות רא"ם, וספר פי הבאר). 

ציור ב:

האשכול היה מונח על שני מוטות שהונחו בצורה ישרה, כזו: ||, וכדי לסייע במשא, הונחו תחת שתי המוטות הללו שני מוטות נוספים, שאורכן היה לרוחב המוטות העליונים, בצורה כזו: =. ביאור זה דומה לביאור הקודם, אלא שהמוטות התחתונים לא היו באלכסון אלא לרוחב (כך ביאר המאירי, ובתוס' הרא"ש כתב יד בדעת רש"י; וכן בספר דבק טוב, ובספר יוסף דעת).

ציור ג:

כל ארבעת המוטות היו באלכסון, שנים מהם לצד זה, ושנים לצד ההפוך, והאשכול היה מונח על גבי המוטות העליונים (כך ביאר בדעת רש"י בספר יוסף דעת, לתלמיד המהר"ל, בפירושו השני, וכן נדפס ציור כזה בדפוסי הש"ס).

ציור ד:

היו רק שני מוטות גדולים, ובכל צד של כל מוט היה מונח מוט קטן 'באלכסון', וכל מוט – מהמוטות הקטנים – נשאו שני מרגלים, כך שארבעת המוטות הקטנים נישאו על ידי שמונה מרגלים (כך הוא דעת תוספות שאנ"ץ, ושיטת רבינו חיים פלטיאל בדעת רש"י).

ציור ה:

הביאו שני עמודים, וסירגו אותם בחבלים כדי להניח על הסריגה את האשכול. בראש העמודים המסורגים נתנו שני מוטות ארוכים, ובכל צד של המוטות הארוכים נתנו מוטות קטנים, ובכל מוט קטן החזיקו שני מרגלים (שיטת רבינו חננאל, כמובא בתוספות).

ציור ו:

היו שני מוטות ארוכים המונחים לרוחב הדרך, עליהם היה מונח האשכול, ובכל צד של המוטות הארוכים היה מוט קטן, והמוט הקטן לא היה באלכסון (כבציור ד'), אלא ישר לאורך הדרך, ובכל מוט קטן החזיקו שני מרגלים (שיטת רבינו חננאל, כמובא בתוספות שאנץ ובתוספות הרא"ש).

ציור ז:

היו שני מוטות ארוכים שעליהם היה מונח האשכול. מוטות אלו היו מונחים על שני מוטות אחרים, ובראש כל מוט – מהמוטות האחרים – היה מוט קטן שאותו נשאו שני מרגלים (זהו שיטת תוספות הרא"ש, על פי כתב יד).

ציור ח:

היה מוט אחד, והמוט היה הזמורה של הגפן שבו היה האשכול מחובר, ותחת הזמורה היו שני מוטות, ובכל צד מאלו ששתי המוטות החזיקו שני מרגלים (שיטת מהרי"ק בפירושו על התורה).

ציור ט:

האשכול היה מונח על שני מוטות, שהיו קשורים זה לזה, וראשי המוטות בכל צד היו מפוצלים לשנים, כך שבכל פיצול החזיק מרגל אחד (שיטת תוספות על התורה).

ציור י:

האשכול היה תלוי על מוט, ואותו המוט היה מונח על שני מוטות ארוכים, וגם על שני מוטות קצרים, והמרגלים אחזו בין במוטות הארוכים ובין בקצרים (שיטת ריב"א, כתב יד).

ציור יא:

היו ארבעה מוטות שהלכו בקו ישר זה אצל זה, ובכל צד של המוט החזיק מרגל אחד (פני משה על ירושלמי מסכת סוטה).

לסיום נציין, שישנן עוד שיטות בסדר נשיאת האשכול, ובירושלמי מובאת דעת רבי עקיבא שהיו עשרים וארבע מרגלים, ומתוכם ששה עשרה נשאו את האשכול, ונאמרו כמה ביאורים במפרשים כיצד היו המוטות לשיטת רבי עקיבא.