במלחמת עמלק נאמר בפרשת השבוע (שמות יז, יד) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, יש להבין מה פשר ההדגשה "ושים באזני יהושע"?
ביאור מתוק מדבש כותב על כך בספר פרדס-יוסף. הגמרא במסכת בבא בתרא (כא א-ב) מספרת שיואב הרג כל זָכָר מבני אדום מזרע עמלק, ואילו את הנקבות השאיר בחיים. כשהגיע אל דוד המלך שאל אותו דוד: מה זה עלה בדעתך להרוג רק את הזכרים? ענה לו יואב: הרי נאמר 'תמחה את זָכָר עמלק'. אמר לו דוד: והרי אנו קוראים את הניקוד תמחה זֵכֶר ולא זָכָר! השיב לו יואב: אותי לימדו בילדותי לקרוא זָכָר. הגמרא מביאה מכך הוכחה על חומרתו של שיבוש, שאחרי שהוא משתרש בלב קשה מאד לעקור אותו.
אם כן, אומר הפרדס-יוסף, כדי למנוע טעויות גורליות כאלו, ציווה הקדוש ברוך הוא למשה: ושים "באזני" יהושע כי מחה אמחה וגו', כלומר, לא די בכך שיכתוב את הציווי בספר, כי אז יש לחשוש שהקורא יבוא לידי טעות כזו להחליף בין זֵכֶר לזָכָר, לפיכך – 'שים באזניו' – אמור לו בבירור את הניקוד המדויק, שהמצווה היא למחות כל "זֵכֶר" לרבות הנקבות, ולא רק "זָכָר".